כשצפיתי בטריילר של המשחק Bo Path Of The Teal Lotus (שמכיל יותר מידי ספוילרים), לא התרשמתי, שכן הוא נראה כמו חיקוי של כל כך הרבה משחקים מז’אנר המטרואידווניה. בעודי מחכה למשחק ההמשך ל־Hollow Knight האגדי, לא רציתי לשחק בחיקוי שלו. ובכל זאת, ברגע של משבר, קניתי את המשחק ונתתי לו הזדמנות.

במשחק אנחנו משחקים גיבור חסר מגדר (אתייחס אליו כגיבור במהלך הטקסט מטעמי נוחות בלבד, תאשימו את השפה העברית). המשחק מתחיל כשהגיבור יוצא מתוך פרח (כנראה הוא חוגג בת מצווה) ונתקל בשלד ענק ברקע שמשמיד את כל מה שסביבו, אז אנחנו יוצאים למסע להצלת האזור. עלילת המשחק לא עניינה אותי ובאיזה שהוא שלב הפסקתי לעקוב אחריה, ולכן גם פה לא אתייחס אליה. ברוב המשחקים העלילה היא רק בונוס לחוויה, והמשחקיות היא מה שבדרך כלל מעניין אותי.

אז בואו נדבר על משחקיות. המשחק משתייך לז’אנר המטרואידווניה, שבגדול זה אומר משחק דו־ממדי מסועף שבו נחקור את המפה וכך נשיג יכולות חדשות. היכולת הראשונה שניתקל בה היא ללא ספק ליבת המשחקיות – בכל פעם שתכו במטה שלכם באובייקט או באויב, אתם תיהדפו מעט לכיוון הנגדי ותקבלו אפשרות לקפיצה נוספת באוויר. המשחק מפתח את המכניקה הזאת ומוסיף לה עוד ועוד רבדים. בהתחלה תתקשו מעט לבצע אותה, אך בסוף המשחק תמצאו את עצמכם קופצים ומדלגים על שלל מכשולים ואויבים.

מערכת הקרב פשוטה ולכן בהתחלה התאכזבתי ממנה, אבל כשהגעתי לקרב הבוס הראשון קלטתי שפשוט לא הבנתי איך להשתמש בה. המשחק מעודד אתכם להישאר ולהילחם כמה שיותר באוויר. אם תהיו באוויר תוכלו להכות מהר יותר את האויבים ולקבל נקודות בונוס למתקפות המיוחדות שלכם. המיקוד הוא על פלטפורמרינג (קפיצות) – בקרב לא תוכלו רק ללחוץ על מקש המתקפה; עליכם לגלות יצירתיות ולפגוע באויבים שלכם בעודכם באוויר. המשחק לא מחולק כמעט לקטעי פלטפורמר ולחימה, ולאורך רובו הוא יכלול את שניהם.

המשחקיות מאתגרת בעיקר בגלל קרבות הבוסים, ולמרות התסכול הרב שחוויתי כל קרב היה הוגן ואפילו כיף, חוץ מהבוס האחרון, שבו רמת הקושי קופצת כמה דרגות ללא הכנה.

מערכת הריפוי זהה למערכת של Hollow Knight, שבה תצטרכו להכות באויבים ובכך למלא את קנקן התה שלכם שבעזרתו תוכלו לרפא את עצמכם אך לא תוכלו לזוז, ולכן תהיו חשופים לפגיעה. המשחק מכיל לצערי גם מעט באגים קטנים, בעיקר בגרפיקה, אבל היו כמה באגים שגרמו לי להיפסל. אנסה לסלוח להם, כי המשחק פותח על ידי חברה קטנה.  העיצוב האומנותי היפני של המשחק ייחודי מאוד, אבל הוא לא לטעמי. כנראה הושפעתי בעיקר מעיצוב הדמויות. חוץ מהעיצוב של הגיבור כל הדמויות נראות בנאליות ומשעממות, מה שמעיב על עיצוב הנופים, שדווקא כן הרשימו אותי.

המפתחים עשו עבודה נהדרת בניסיון לגרום לאוזניים שלי להרגיש רגשות עזים מהמוזיקה לשני הכיוונים. מוזיקת העולם עוררה בי רצון עז להשתיק את המשחק, ואילו מוזיקת קרבות הבוסים גרמה לי להגביר את עוצמת רמקולי הטלוויזיה מרוב תענוג.

אני חצוי בדעתי לגבי המשחק. אין ספק שהוא מכיל לא מעט בעיות ושואב יותר מדי השראה ממשחקים כמו Hollow Knight ו־Ori And The Will Of The Wisps. עיצוב הדמויות משעמם וגנרי מאוד ויש בו מעט באגים. אבל אף על פי שמבחינה טכנית המשחק לא עושה את העבודה, אני ממש נהניתי, בעיקר מהעידוד של המפתחים לגרום לנו לקפוץ ולדלג באוויר. מזמן לא נהניתי ממשחק כמו שנהניתי בו, אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהמשחק לא חף מבעיות.