גם המשחק הזה זמין עכשיו בספריית ההחלפות של GoodGame

מטאפור ריפנטציו הוא הכותר החדש מבית אטלוס, הסטודיו היפני הוותיק שידוע מאוד, בין השאר, בזכות “פרסונה”, סדרת המשחקים הנפלאה שלו. כפי שכנראה הבנתם, מטאפור הוא משחק תפקידים יפני, ובשונה מפרסונה, הוא מתרחש בעולם פנטסטי חדש פרי דמיונו של אטלוס, שמשלב בתוכו דרקונים, קסם והמון פוליטיקה. אף על פי שהאחרונה עלולה להרתיע חלק מהאנשים, הפוליטיקה מוצגת פה בצורה נגישה ומעניינת ביותר כפי שרק ביפן יודעים לעשות.

העולם של יוכרוניה גדול, ירוק וקסום. חיים בו הרבה גזעים – קלמר, רויסיינט, יוג’יף, נידיה, אלדה ועוד. הרוזן לואיס, אביר בכיר בשירות המלך, מטיל קללה על הנסיך ומכניס אותו לתרדמת, ואף רוצח את המלך בשאיפה להחליפו ולשנות את העולם. כעת, כאשר הנסיך נחשב מת, אין מי שיעצור את לואיס מתפיסת השלטון. חוץ מאיתנו, כמובן, חבריו הטובים של הנסיך, שיוצאים למצוא מרפא לקללה, להעירו ולהחזירו לכס המלכות כיורש החוקי.

מטאפור פרסונה

אם אתם מכירים את משחקי פרסונה, המשחק ייראה לכם מוכר מאוד עד לברזלים: שיפור היחסים עם החברים לצוות, ביצוע פעולות להעלאת הנתונים האישיים, פתיחת ארקטייפים (המקבילים לפרסונה) שמתחזקים וגם עולים רמות, משימות התגנבות וחדירה לבסיסים, האזור ה”מיוחד” שמגיעים אליו כאשר הולכים לישון ואף המכניקה הכי בולטת במשחקים אלה – ניהול הזמן לפי לוח שנה והאפשרות לבצע פעולה ביום ופעולה בלילה. שלד המשחק הוא פרסונה לכל דבר ועניין, אך התוכן היצוק נראה מקורי מאוד, ואטלוס מצליח לשמור על רף גבוה ביותר של אנימציה, עלילות משנה והעלילה הראשית, שהיא אפית יותר בכמה וכמה מידות בהשוואה לכל משחקי הסטודיו הקודמים.

ופס הקול

פס הקול של מטאפור הוא אחד האפים שיצא לי לשמוע בתקופה האחרונה. במהלך המשחק עצמו שמר אטלוס על מוזיקה נעימה שמשתנה לפי אווירת החדר, אך עבור הקרבות הוקלטה מנגינה שנזיר בודהיסטי שר לצליליה בקצב שדומה לראפ ובצעקות, כאילו הוא כועס עלינו שלא הכנו שיעורי בית במתמטיקה בפעם המי יודע כמה. המוזיקה מעולה, מכניסה קצב, מוטיבציה ומורל, וגורמת לנו להרגיש כאילו גורל העולם מוטל על כל התקפה והתקפה.

פתרון לבעיית הגריינדינג

אחת הבעיות הגדולות במשחקי תפקידים יפניים, שחלק לא קטן מהם מבוססי תורות, היא שכדי להתחזק עלינו להמשיך ולהילחם במפלצות. בקרב מבוסס תורות, אפילו אם זה תור בודד, נדרש לכך זמן – אנימציית הטעינה ובחירת ההתקפה, שבתקווה תפגע בכל האויבים ותסיים את הקרב מהר, האנימציה שלה, מסך המציין אילו חפצים וכמה נקודות ניסיון קיבלנו ולאחר מכן טעינת המשחק עצמו. תהליך זה ארוך ומייגע והופך גריינדינג לבעיה של ממש, אך המפתחים הגאונים באטלוס פתרו אותה בצורה פשוטה ונקייה – הם משלבים קרב מבוסס תורות עם קרב בזמן אמת, כך שאת המפלצות החלשות מכם יהיה אפשר להביס בלי להיכנס לקרב מבוסס התורות. אגב, את הקרב נגד המפלצות החזקות מתחילים בזמן אמת ועוברים לקרב מבוסס תורות, ואם ניתן להן מספיק מכות הן יתחילו את הקרב כשהן משותקות.

כל הדרכים מובילות לרומא

אטלוס עבד קשה מאוד על המשחק, והשקעה, מחשבה ורגש ממלאים כל פינה שלו. אומנם אני לא חסיד של מערכת לוח הזמנים של הסטודיו, אבל זו בחירה מעניינת של מימוש משחק ואני מעריך אותו על זה. הדבר הנוסף היחידי שאני פחות אוהב במשחק, וזה חטא של רבים אחרים, הוא אשליית הבחירה. כמו בכל משחק תפקידים אחרים ניתנות לנו כמה אופציות לתגובת הגיבור לדמויות אחרות במהלך הדיאלוג, ולא משנה מה נבחר – התוצאה תהיה זהה. דבר זה בולט כל כך, שבאחת המשימות ניתנת לנו האופציה לבחור דמות שתשלח אותנו להסתנן למקום מסוים, וכל אופציה שנבחר (אלא אם כן נבחר את עצמנו) מבוטלת כלאחר יד על ידי שאר הדמויות, אף על פי שישנה דמות אחת שבבירור מתאימה הרבה יותר לפעילות. ברור שלא כל משחק צריך להיות מאס אפקט מבחינת בחירות השחקן, אבל אם ניתנת לנו האופציה לבחור, צריכה להיות לזה משמעות.

מטאפור ריפנטציו הוא ללא ספק מועמד מוביל למשחק השנה, והבחירה של אטלוס לתקוף את ז’אנר הפנטסיה הניבה פירות מתוקים ביותר. חובבי משחקי התפקידים היפניים במיוחד חייבים לשחק במשחק. קומו ולכו לרכוש עותק – אתם לא תתחרטו.