תודה רבה ל”עדלי יונייטד” על עותק הביקורת!

“Split Fiction” הוא המשחק האחרון מבית הייזלייט, הסטודיו הנפלא שלפני ארבע שנים הניח על שולחננו את המשחק האהוב והנפלא עוד יותר, “It Takes Two” – משחק שחייבים לשחק בו בזוג, כפי שהשם מרמז. ל”Split Fiction” קונספט זהה, וזו אחת הסיבות שהביקורת הזו יצאה באיחור –לא יכולתי להתקדם לבד והייתי צריך לחכות לחבר נוסף שיצטרף אליי. באופן טבעי שני המשחקים הללו יוקבלו הרבה זה לזה, וכך גם בביקורת זו.

העלילה של “Split Fiction” פשוטה: ארגון ענק מנסה לגנוב רעיונות מסופרים לא ידועים על ידי הכנסתם למכונה מיוחדת, ובמקרה שתי נשים, מיו (לא, לא כמו הפוקימון. זה נקרא כמו מי-או), סופרת מדע בדיוני, וזואי, סופרת פנטזיה בעלת האהבה לכשפים, שלא הכירו זו את זו עד לפני עשר דקות, מוצאות עצמן באותה המכונה, ורעיונותיהן מתערבבים זה בזה. בכל פעם נשחק באזור אחר, לפי תחום העניין של כל אחת מהסופרות.

העלילה עצמה חשובה כקליפת השום, וכך גם הדמויות הראשיות. הן לא מעניינות, אין ביניהן כימיה, לא מרגישים חיבור אליהן והן לא מתנהגות בשום אופן כמו אנשים אמיתיים, ומערכת היחסים שלהן קיימת רק כדי שהשחקנים, יגלו עליהן פרטים נוספים לא מעניינים. לכל אחת יש עבר עגום, אך הוא לא מתווך באופן כזה מעורר סימפתיה. לעומת זאת, ב־”It Takes Two” לדמויות יש היסטוריה משותפת – זוג על סף גירושין שמנסות לשקם את מערכת היחסים שלהן.

לא רק שהדמויות ב־”It Takes Two” מכירות זו את זו, גם הכלים שבהם משתמשים במהלך המשחק משלימים זה את זה (לדוגמה, פטיש ומסמרים). ב”Split Fiction” – פחות. היכולות של כל דמות מנותקות אלה מאלה (או זהות אלה לאלה), ושיתופי הפעולה של השתיים נשמרים יחסית על אש קטנה, ונדמה שהמשחק יכול היה להיות מיועד גם לשחקן יחיד.

המשחק מחולק לשלבי מדע בדיוני ופנטזיה (בכל פעם אחד אחר), ובתוך כל שלב יש שלב צדדי אחד או יותר. השלבים הראשיים ארוכים מאוד, ומכניקות המשחק בהם לא מושכות ומהנות מספיק כדי שנשתמש בהן כל כך הרבה זמן. לעומתם השלבים הצדדים קצרים, מהנים ויצירתיים מאוד ומותירים אותנו עם תחושה של עוד, ותמצאו את עצמכם מחכים לשלב הצדדי הבא כדי לקחת הפסקה מהמשחק עצמו. פרט למכניקה המיוחדת לכל שלב ושלב, ישנן מכניקות פשוטות המשותפות לכולם, כמו דאש (Dashing), שימוש בחבל תלייה וריצה על קירות, כך שלמעשה המשחק הוא יותר פלטפורמר מאשר כל דבר אחר.

המשחק ניחן בגרפיקה מהממת, ובכל אזור של כל שלב ניתן לראות את ההשקעה בפרטים הקטנים ואת האהבה של מפתחי המשחק שפורצת מכל פנייה ומכל עיקול בדרך. אחת מנקודות החוזקה הנוספות של המשחק היא שאם אתם מכירים חבר שרכש את המשחק, תוכלו לשחק בו ללא עלות נוספת באמצעות Friend’s Pass – הורדה מלאה של המשחק שמאפשרת לכם לשחק באמצעות הזמנה של מישהו בעל רישיון. אני שחקתי באקסבוקס ויכולתי להזמין חברים דרך המינוי של EA, אף שפעמים רבות גרם להרבה מאוד בעיות ונמנעה ממני היכולת להזמין חבר, וכפועל יוצא מכך לא יכולתי לשחק במשחק. בעיה זו חמורה ביותר, אך מעבר לכך המשחק אפוי ביותר ולא נתקלנו כמעט כלל בבאגים, והבודדים שצצו לא השפיעו כלל חוויית המשחק.

הרבה רעיונות טובים שזורים במשחק, וכנראה לא מעט אנשים חושבים כך, שכן שבועיים בלבד לאחר השקתו כבר הוכרז כי החלו לעבוד על עיבוד קולנועי של המשחק. אולי על המסך הגדול, סוף־סוף ימצאו הדמויות האלה כימיה — או שיתברר שגם שם, כמו במשחק, זה לא עובד עד הסוף.