תודה רבה לעדלי יונייטד על עותק הביקורת

ההגדרה של המילה שושלת היא: “שורה של שליטים השייכים לאותה משפחה, השולטת במדינה או בממלכה במשך דורות רבים” . שושלת היא גם תיוג אפשרי שאפשר היה להצמיד בשנים האחרונות לשליטה המוחלטת של חברת 2K (בכל הקשור למשחקים של WWE ו־NBA). בעשור האחרון לא קמו מתחרים ראויים ל־2K, וכמו שכל סטודנט שנה א’ לכלכלה יאמר, “שוק ללא תחרות הוא שוק שלא מייצר צמיחה”. אותו הדבר אפשר לומר גם על המשחק החדש בסדרה של WWE, משחק טוב אומנם, אבל בד בבד פועל נגד המעריצים שמשאירים את הסדרה בחיים רק בגלל חוסר התחרות בשוק.

נתחיל בדברים החיוביים, ובראשם שדרוג הריאליזם במשחק. במשך שנים מעריצי ה־WWE התחננו לדם במשחק – בקשה שנתקלה בסירוב עיקש מצד 2K, עד שהמהדורה הנוכחית שינתה את התמונה. אם תשחקו בקרבות ארוכים (ושלום לסיוט שקוראים לו Money in the bank), סביר שתראו את הדמויות מכתימות את הזירה בדם ואת החבורות שסופג גופם במהלך הקרב. בהחלט מדובר בשינוי מרענן שמוסיף הרבה אקשן וריאליזם למשחק בסדרה שהייתה די סטטית לאורך שנים ארוכות.

גם הגרפיקה שודרגה, וזה ניכר שמשווים את  את 2K25 ל־2K24. הלוחמים עברו עדכון, ובאמת נראה שנעשה שיפור משמעותי בעדכון המראה והתלבושות לרוסטר העדכני של ה־WWE. את השיפור הזה אפשר אולי לזקוף לחשיפה המוגברת של WWE בעקבות המעבר לשידור גם בנטפליקס. הרוסטר עצמו, למרות נפילות מועטות יחסית, עדכני מאוד, והרוב המוחלט של המופיעים הקבועים בערבי RAW ו־SMACKDOWN נמצאים גם במשחק, וברוסטר שמציג דמויות רבות כל כך (יותר מ־100) זה דבר ראוי לציון.

מי ששיחק בשנים האחרונות במשחקים של 2K בטח כבר רגיל לראות בתפריט את מצב ה־Showcase, שמציג את הקריירה של מתאבק נבחר. בשנה שעברה קיבלנו את סיכום תולדותיו של קודי רודס. השנה אנחנו מקבלים סקירה של כל השושלת הסמואית ב־WWE, מהימים המוקדמים של מופעי ההיאבקות עם פיטר מאיביה, סבא של דוויין ג’ונסון, רוקי מאיביה, הידוע בעצמו כ־The Rock, ועד לימינו, תחת השליטה של רומן ריינס, האחים אוסו וסולו סיקואה. אומנם המצב עצמו מהנה, אבל הוא גם ארוך מאוד, וקרבות מסוימים עלולים להיות מתסכלים מאוד מבחינת הדרישות שלהם.

אי אפשר לדבר על המשחק של 2K בלי להתייחס לפיל (גדול מאוד) בחדר. אני מתכוון כמובן לשכלול האין־סופי של שיטות המוניטיזציה ש־2K מפתחת במטרה לגרום לנו להוציא את הארנק, ובמקרה הזה – לשני מצבי משחק עיקריים: MYRISE ו־MY FACTION. למצבים אלה יש מקבילה גם בסדרת NBA, והיא הגרסה הכי משוכללת כיום של PAY TO WIN שאפשר למצוא במשחקי AAA. גרסת הבסיס של המשחק עולה בערך 300 ₪ – סכום טריוויאלי יחסית לחלקנו, אבל לרבים מדובר בהוצאה כבדה. שחקנים שאין ברשותם את התקציב לרכוש חפיסות קלפים ב־MYFACTION או לחזק את הדמות שלהם ב-MYRISE  נאלצים לבצע גריינד אגרסיבי מאוד כדי להתחרות. זה מדכא, ויש לומר שוב – תוצאה ישירה של היעדר תחרות.

לסיכום אפשר לומר שהמשחק נותר דומה מאוד לקודמו, פרט לנגיעות חדשות של גרפיקה; הקרבות נראים אינטנסיביים יותר בזכות התוספת הזו וכתוצאה מכך גם מהנים ואינטנסיביים יותר; המשחקיות נשארה כמעט ולא השתנתה, ולכן לא התעכבתי עליה בביקורת זו; וחומת התשלום נעשית גבוהה כל כך שאפשר לקרוא לה חזירית.