מתוך הסרט ״כלב טוב״ (יח״צ)
בית רדוף ביער, מרתף קריפי, איש בודד אחד וכלב. הפרטים לא רבים, אבל כל חובב אימה יודע שזאת תשתית טובה לסרט אימה קלאסי ומוצלח. עכשיו, כשכבר נדמה היה שהנוסחה המוכרת הזו נוצלה בכל דרך אפשרית, צץ לו משום מקום הבמאי בן לאונברג – וטרף את הקלפים.
טוד, בחור צעיר החולה במחלת ריאות כרונית, עובר להתגורר בבקתה מבודדת שהייתה שייכת לסבו, יחד עם כלבו הנאמן אינדי. בעוד מצבו הבריאותי של טוד מידרדר, מתגלה לאיטו הכוח השטני האוחז בבית – אותה רוח רעה שגבתה קורבנות רבים בשושלת המשפחתית לאורך הדורות, ומאיימת כעת גם על הדייר החדש.
אז מה מיוחד בסרט הזה, אף שהכול נשמע כל כך גנרי? ובכן, כל ההתרחשויות בסרט קורות מנקודת מבטו של אינדי הכלב. במובנים רבים ”כלב טוב” מצטרף לטרנד עולה בעולם האימה – ניסיון לחדש תבניות חרושות בדרכים יצירתיות. העניין הוא שברוב המוחלט של המקרים הללו הסרטים משתעבדים לקונספט היצירתי והחלקים הטכניים משתלטים על המכלול, כך שהרעיון ישנו – אבל הסרט עצמו לא מצליח להתרומם.
אלא שבמקרה הזה לאונברג מצליח להשתמש ברעיון שלו בצורה חכמה ומפוקחת ולייצר סרט מרענן, מעורר מחשבה ורגש. דרך כתיבה מחושבת עולמו המעורער של טוד נבנה לנגד עיני הצופים מנקודת המבט הצדדית והתמימה של אינדי – פרט אחר פרט, ממש כמו פאזל. חוסר האונים והגורל שמתדפק בדלת נוכחים בכל פריים ופריים באופן מרומז ואפקטיבי. תחושת הרדיפה נבנית ומזדחלת. אינדי נתקל בדילמות רבות במאמציו להציל את טוד, ותודות להן הסרט הזה מעניין ברמה הרעיונית.
אם בדרך כלל ערכים כמו אומץ ונאמנות נמדדים במידות אנושיות, הרי שבמקרה הזה הם מקבלים גוון חדש לגמרי – כשנבחנים בשיקול דעת של כלב שרק רוצה לעזור לבעליו. החידוש הזה מעניק ל”כלב טוב” אמירה ייחודית על יחסי חברות ואהבה.
הביצוע הטכני, שיכול היה בקלות להיות מגרעת העיקרית בסרט, הוא החלק הגאוני באמת. בגישה מינימליסטית, המתבטאת בכל ההביטים – מהצילום ועד הפסקול – לאונברג מרכיב מיקרוקוסמוס עשיר ומפחיד. עבודת הצילום והעריכה המיוחדת מצליחה לתפור את חלקי העלילה בצורה משכנעת, וההוכחה לכך היא שנקודת המבט הכלבית, שמהווה הלכה למעשה את לב ליבה של היצירה, עובדת בצורה נהדרת ומחמיאה לקונספט.
למרות הקושי והאתגרים, הסרט מועבר בגוף ראשון מתחילתו ועד סופו, ללא הפסקה כלל. אחד הדברים המעניינים בסרט, שבזכותו הזווית הזו נשמרת, הוא שהשחקנים האנושיים כמעט ולא נראים בו. בניגוד לאינדי, שנמצא במרכז רוב השוטים, הדמויות הבודדות שמופיעות בסרט נוכחות רק לפרקים קצרים, ואף פעם לא בצורה מלאה. את טוד, למשל, רואים בעיקר מרחוק.
חשוב לציין ש”כלב טוב” הוא סרט שמיועד לאנשים סבלניים. הסיפוק לא מגיע בצורה מיידית ולינארית, אלא מתוך בנייה הדרגתית של מידע שנאגר לאורך הסרט. הוא כולל ג’אמפסקרז מעולים, אבל האימה האמיתית בסרט הזה טמונה באווירה שלו, בשביל ליהנות ממנו כראוי צריך להתמסר לגמרי לשיטוט האיטי והחזרתי של אינדי בין קירות הבית לשבילי היער. אם תצליחו, הכלב החמוד ייקח אתכם למסע עדין אך מטלטל בסגנון הגיהינום של דנטה.
לצד המחמאות לעבודה האנושית שהושקעה כאן צריך להדגיש שגם השחקן הראשי בפרויקט, אינדי הכלב, תרם את חלקו להצלחה במידה רבה. אין ספק שכלבו האישי של לאונברג מצליח להחזיק את הסרט בצורה מרשימה ולא צפויה. מובן שמאחורי ההצלחה של אינדי החמוד עומדים אנשים רבים, אבל אפשר וראוי לפרגן לכלב שפרץ למינו את הדרך להוליווד. למעשה, סמוך לצאת הסרט נשלח מכתב מטעם חברת ההפקה לשופטי האקדמיה לקולנוע בבקשה לכלול את אינדי ברשימת המועמדים לפרס השחקן הראשי בטקס האוסקר הקרוב.
לאונברג, שעד כה יצר כמה סרטים קצרים, פורץ את המחסום בפרויקט שאפתני שהופק בתקציב לא גבוה במיוחד, ומוכיח שאין צורך בסכומי כסף ענקיים ובפירוטכניקה מוגזמת כדי ליצור סרט טוב. הוא חודר לפינות אפלות מאוד בנפש האנושית באמצעיים כמעט אפסיים. לא קורה בו הרבה, אבל מה שכן – מזוקק לאימה איכותית ולא שגרתית. ”כלב טוב” לוקח את הצופים למסע מפחיד, אפל ומתעתע דרך עיניו התמימות של אינדי ומציב סטנדרט חדש לסרטי האימה שיגיעו אחריו.
ולמקרה שתהיתם – כן, לאינדי יש עמוד ב־IMDB.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: ריטה גוטין
מתוך הסרט ״כלב טוב״ (יח״צ)
בית רדוף ביער, מרתף קריפי, איש בודד אחד וכלב. הפרטים לא רבים, אבל כל חובב אימה יודע שזאת תשתית טובה לסרט אימה קלאסי ומוצלח. עכשיו, כשכבר נדמה היה שהנוסחה המוכרת הזו נוצלה בכל דרך אפשרית, צץ לו משום מקום הבמאי בן לאונברג – וטרף את הקלפים.
טוד, בחור צעיר החולה במחלת ריאות כרונית, עובר להתגורר בבקתה מבודדת שהייתה שייכת לסבו, יחד עם כלבו הנאמן אינדי. בעוד מצבו הבריאותי של טוד מידרדר, מתגלה לאיטו הכוח השטני האוחז בבית – אותה רוח רעה שגבתה קורבנות רבים בשושלת המשפחתית לאורך הדורות, ומאיימת כעת גם על הדייר החדש.
אז מה מיוחד בסרט הזה, אף שהכול נשמע כל כך גנרי? ובכן, כל ההתרחשויות בסרט קורות מנקודת מבטו של אינדי הכלב. במובנים רבים ”כלב טוב” מצטרף לטרנד עולה בעולם האימה – ניסיון לחדש תבניות חרושות בדרכים יצירתיות. העניין הוא שברוב המוחלט של המקרים הללו הסרטים משתעבדים לקונספט היצירתי והחלקים הטכניים משתלטים על המכלול, כך שהרעיון ישנו – אבל הסרט עצמו לא מצליח להתרומם.
אלא שבמקרה הזה לאונברג מצליח להשתמש ברעיון שלו בצורה חכמה ומפוקחת ולייצר סרט מרענן, מעורר מחשבה ורגש. דרך כתיבה מחושבת עולמו המעורער של טוד נבנה לנגד עיני הצופים מנקודת המבט הצדדית והתמימה של אינדי – פרט אחר פרט, ממש כמו פאזל. חוסר האונים והגורל שמתדפק בדלת נוכחים בכל פריים ופריים באופן מרומז ואפקטיבי. תחושת הרדיפה נבנית ומזדחלת. אינדי נתקל בדילמות רבות במאמציו להציל את טוד, ותודות להן הסרט הזה מעניין ברמה הרעיונית.
אם בדרך כלל ערכים כמו אומץ ונאמנות נמדדים במידות אנושיות, הרי שבמקרה הזה הם מקבלים גוון חדש לגמרי – כשנבחנים בשיקול דעת של כלב שרק רוצה לעזור לבעליו. החידוש הזה מעניק ל”כלב טוב” אמירה ייחודית על יחסי חברות ואהבה.
הביצוע הטכני, שיכול היה בקלות להיות מגרעת העיקרית בסרט, הוא החלק הגאוני באמת. בגישה מינימליסטית, המתבטאת בכל ההביטים – מהצילום ועד הפסקול – לאונברג מרכיב מיקרוקוסמוס עשיר ומפחיד. עבודת הצילום והעריכה המיוחדת מצליחה לתפור את חלקי העלילה בצורה משכנעת, וההוכחה לכך היא שנקודת המבט הכלבית, שמהווה הלכה למעשה את לב ליבה של היצירה, עובדת בצורה נהדרת ומחמיאה לקונספט.
למרות הקושי והאתגרים, הסרט מועבר בגוף ראשון מתחילתו ועד סופו, ללא הפסקה כלל. אחד הדברים המעניינים בסרט, שבזכותו הזווית הזו נשמרת, הוא שהשחקנים האנושיים כמעט ולא נראים בו. בניגוד לאינדי, שנמצא במרכז רוב השוטים, הדמויות הבודדות שמופיעות בסרט נוכחות רק לפרקים קצרים, ואף פעם לא בצורה מלאה. את טוד, למשל, רואים בעיקר מרחוק.
חשוב לציין ש”כלב טוב” הוא סרט שמיועד לאנשים סבלניים. הסיפוק לא מגיע בצורה מיידית ולינארית, אלא מתוך בנייה הדרגתית של מידע שנאגר לאורך הסרט. הוא כולל ג’אמפסקרז מעולים, אבל האימה האמיתית בסרט הזה טמונה באווירה שלו, בשביל ליהנות ממנו כראוי צריך להתמסר לגמרי לשיטוט האיטי והחזרתי של אינדי בין קירות הבית לשבילי היער. אם תצליחו, הכלב החמוד ייקח אתכם למסע עדין אך מטלטל בסגנון הגיהינום של דנטה.
לצד המחמאות לעבודה האנושית שהושקעה כאן צריך להדגיש שגם השחקן הראשי בפרויקט, אינדי הכלב, תרם את חלקו להצלחה במידה רבה. אין ספק שכלבו האישי של לאונברג מצליח להחזיק את הסרט בצורה מרשימה ולא צפויה. מובן שמאחורי ההצלחה של אינדי החמוד עומדים אנשים רבים, אבל אפשר וראוי לפרגן לכלב שפרץ למינו את הדרך להוליווד. למעשה, סמוך לצאת הסרט נשלח מכתב מטעם חברת ההפקה לשופטי האקדמיה לקולנוע בבקשה לכלול את אינדי ברשימת המועמדים לפרס השחקן הראשי בטקס האוסקר הקרוב.
לאונברג, שעד כה יצר כמה סרטים קצרים, פורץ את המחסום בפרויקט שאפתני שהופק בתקציב לא גבוה במיוחד, ומוכיח שאין צורך בסכומי כסף ענקיים ובפירוטכניקה מוגזמת כדי ליצור סרט טוב. הוא חודר לפינות אפלות מאוד בנפש האנושית באמצעיים כמעט אפסיים. לא קורה בו הרבה, אבל מה שכן – מזוקק לאימה איכותית ולא שגרתית. ”כלב טוב” לוקח את הצופים למסע מפחיד, אפל ומתעתע דרך עיניו התמימות של אינדי ומציב סטנדרט חדש לסרטי האימה שיגיעו אחריו.
ולמקרה שתהיתם – כן, לאינדי יש עמוד ב־IMDB.
מסע מפחיד, אפל ומתעתע
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: ריטה גוטין
