כיום כל גיימר רציני מכיר את השם Guitar Hero, סדרת משחקי המחשב שגרפה יותר משני מיליארד דולר. עברו עשרים שנה מאז שיצא לפלייסטיישן 2 המשחק הראשון, שהיוצרים שלו מעולם לא ציפו שיצליח כפי שהצליח.

המשחק עצמו סובב סביב שירים שביצעו אומני רוק ידועים, כמו אוזי אוזבורן, דייוויד בואי וקווין, נוסף על שמות מוכרים קצת פחות, כמו מוטורהד. אין עלילה קונקרטית המחברת בין השלבים ואין קטעי וידאו שמסבירים רקע עלילתי או שום דבר אחר כזה, אך כל מקבץ של חמישה שירים מבוצע ע”י השחקן באולם אחר – החמישה הראשונים במעין מרתף חשוך, והחמישה האחרונים על במה ענקית מול אלפי אנשים. בסוף כל מקבץ התיאור המילולי של השחקן עולה גם כן, עד ל־Guitar Legend.

כל שלב במשחק דורש מהשחקן ללחוץ על הכפתור הנכון בזמן הנכון, לפי קצב נגינת הגיטרה החשמלית בשיר שהשלב מבוסס עליו. לוח גדול באמצע המסך מורה על איזה כפתור צריך ללחוץ ומציג את הזמן שנשאר. אם הכפתור הנכון נלחץ בזמן, שומעים את הגיטרה בשיר כפי שהייתה במקור. אם נכשלים בכך – לא שומעים את הגיטרה או שנשמע צליל זיוף מוזיקלי. אספקט זה אולי נראה שולי, אך הוא חשוב מאוד. מי שמשחק היטב זוכה לא רק בנקודות וביכולת לעבור לשלב הבא, אלא גם בהאזנה לשירי רוק נהדרים כפי שהם אמורים להישמע. לכן יש לשחקן מוטיבציה נוספת להצליח. 

למשחק יש ארבע דרגות קושי: קל, בינוני, קשה ומומחה. ברמת הקושי הנמוכה ביותר צריך להשתמש רק בשלושה מתוך חמשת הכפתורים העיקריים. הדרגה הבינונית מצריכה שימוש בארבעה כפתורים, ושאר הרמות – בכל החמישה. דרגת הקושי הנמוכה ביותר כוללת רק 25 מתוך 30 שירי החובה – פירוש הדבר הוא שאי אפשר להגיע לסוף המשחק ברמה הזו. הדרגות הגבוהות יותר לא רק כוללות את כל השירים, אלא גם את האפשרות להרוויח כסף במשחק, שבו ניתן לקנות שירי בונוס. אותם שירי בונוס, 17 בסך הכול, לא שייכות לאגדות רוק אנד רול, אלא ללהקות ידועות פחות, חלקן מורכבות מעובדי החברה שייצרה את המשחק, Harmonix.

Guitar Hero הראשון הוא משחק פשוט מאוד, לכאורה. אין בשלבים השונים גימיקים שונים, וכולם מבוססים על אותם עקרונות בסיסיים. אין עלילה מורכבת, ויש רק 30 שירי חובה. אומנם קל ללמוד איך לשחק במשחק, אך קשה מאוד להיות מומחה בו. אפילו ברמת הקושי הבינונית נדרשת מהשחקן שליטה מלאה לא רק במכניקות המשחק, אלא גם באצבעות. צריך לעבור מהר מלחיצה על שני כפתורים בבת אחת לכפתור שלישי בחזרה לשני הכפתורים הקודמים. למרות הקושי, אין אף חלק שאינו הוגן. התווים הבאים תמיד ידועים, ורק צריך לדעת לתזמן אותם. אם בוחרים לנגן אותו שיר ברמות קושי שונות, הרי שבעצם משחקים בשלבים שונים. כל רמת קושי, כפי שנאמר, מוסיפה כפתור חדש, ואיתו דינמיקה חדשה לגמרי של שליטה בחומר המשחקי. הסיבה שאין שינויים קיצוניים בבסיס המשחקי לאורך השלבים השונים היא שהוא מושלם, שכן הוא מספק פשטות לצד דינמיות, וניסיון לשנות אותו רק יחרב אותו.

Guitar Hero הוא משחק מצוין, לא רק בזכות איכות השירים, ולא רק בזכות שהאופן שבו הוא פועל גאוני, אלא גם בזכות פרטים קטנים יותר. בזמן שמירת הנתונים מוצג מה שנראה כמו פוסטר תעמולתי של רודן שמכסה את אוזניו, אלמנט שממשיך את המסורת המחאתית של רוק אנד רול. נוסף על כך, בזמן הטעינה מוצגים על המסך לא רק טיפים לגבי המשחק עצמו, אלא גם בדיחות כמו “אל תאכל את מה שזורקים על הבמה”, או “זמרים הם מלאי אגו”. Guitar Hero מפגין ידע עמוק באופן שבו עובדים עולמות משחקי המחשב והרוק אנד רול ומשלב ביניהם באופן מופתי.

בעקבות ההצלחה המטורפת של המשחק הראשון צמחה סדרה אדירת ממדים. היא הניבה חיקויים (כמו PopStar Guitar), משחקי ספין-אוף (כמו DJ Hero) וסדרת משחקים חדשה מבית Rock Band, יוצרי המשחק המקורי. כרגע היא בבעלות Activision, שלא עשתה דבר עם הזיכיון כבר עשור. אולי בשבילה הזיכיון חסר ערך, אבל זה לא אומר שזו האמת. Guitar Hero, כמו מוזיקה טובה, הוא נצחי.