עברו יותר מארבעה עשורים מאז שדניאל לרוסו למד איך לעשות “וקס און, וקס אוף” שוב ושוב, עמד על רגל אחת והקשיב להדרכותיו של איש התחזוקה היפני־אמריקאי מאוקינאווה מיסטר מיאגי, אחד האייקונים הקולנועיים של שנות ה־80. מאז הגיעו שני סרטי המשך, ספין אוף בכיכובה של זוכת האוסקר לעתיד הילרי סוואנק, סדרת אנימציה, רימייק בכיכובם של ג’קי צ’אן וג’יידן סמית’, וכמובן את הסדרה הפופולרית “קוברה קאי” בנטפליקס. כעת מגיע מתחרה חדש לזיכיון הקולנועי : “קראטה קיד: הגדולים מכולם”. אומנם הוא אולי לא המתחרה הכי נועז, הכי יצירתי או הכי מוכשר (בטח שלא הכי “גדול”, למרות הכותרת) מבין המשתתפים, אבל הוא בהחלט טוב יותר מחלק מאחיו הגדולים.

העלילה היא בדיוק מה שאפשר לצפות – אותה תבנית שחוזרת שוב ושוב ביצירות הזיכיון. במרכזה עומד לי פונג (בן וונג), נער סיני מוכשר בקונג פו, שעובר עם אימו (מינג-נה ון) מבייג’ינג לניו יורק בעקבות טרגדיה משפחתית. במהלך ניסיונותיו להשתלב בסביבה החדשה מתמודד לי עם קשיים חברתיים ונקלע לעימות עם בריון ששמו קונור דיי (ארמיס נייט), אלוף קראטה מקומי. אותו קונור דיי (וואו, איזה שם של נבל), המתאמן ב – תיראו מופתעים – דוג’ו אלים במיוחד בשם Demolition (כיאה לדוג’ו של נבלים), הוא גם האקס של מיה (סיידי סטנלי). מיה היא המושא הרומנטי של לי, וזה גורם לחיכוכים, בלשון המעטה, בין השניים.

ואם זה לא מספיק, אביה של מיה, ויקטור (ג’ושוע ג’קסון), מתאגרף לשעבר ובעל פיצרייה, שקוע בחובות אצל המאפיה. הוא מבקש מלי לאמן אותו כדי שיוכל לחזור לזירת האגרוף ולזכות בכסף – הכול כדי להחזיר את חובותיו. לי מהסס אך בוחר לעזור לו, והדברים כמובן משתבשים. בתוך התסבוכת הזו נקרא לי לדגל והולך בעצמו לתחרות שבה המתחרה המוביל והעיקרי הוא אותו קונור דיי. לא עוזרת העובדה שללי יש טראומה קשה – הוא איבד את אחיו בקטטה בסין, מה שיצר קרע משפחתי ובעיקר גרם לכך שאימו תתנגד בתוקף לכל עיסוק שלו באומנויות לחימה.

נשמע הרבה, נכון? כן, זה בהחלט הרבה. נראה שיוצרי הסרט התעקשו לנסות לשכלל את הפורמולה ולתת לה מורכבות, אבל למעשה קצת סיבכו את העלילה והפכו אותה למסורבלת ולמבולבלת. בפועל אפשר היה לגשת ישר לעסקים – הרי גם ככה מדובר באוסף תבניתי של דמויות, סטראוטיפים ומהלכי עלילה, אז לא היה צריך להעמיס עוד. זו לא הבעיה היחידה בסרט החדש של “קראטה קיד”, שסובל גם מפיתוח דמויות עייף ושטוח, משחק חלש (של ג’קסון ושל נייט) ולא היה מזיק להוסיף קצת יותר אקשן וקרבות – הרי זה כל הכיף.

אבל יש לא מעט אלמנטים שמחפים על המגרעות והופכים את “הגדולים מכולם” לסרט כיפי וקליל. ראשית, הוא ספוג בנוסטלגיה, אך לא ברמה מוגזמת של ריצוי מעריצים. נתחיל בכך שמי שמאמן את לי הם מר האן (הדוד רבא של לי), שאימן את ג’יידן סמית ב”קראטה קיד” מ־2010 (וניתן להגיד כי הופעתו בסרט הזה מאחדת את קווי העלילה של הרימייק עם הזיכיון), וראלף מאצ’יו בדואט של סנסייז שעושה נעים בלב. בין האן למאצ’יו כימיה טובה ודינמיקה מנצחת. הם מתווכחים ומחליפים עקיצות על חשבונו של לי, שחוטף מכות משניהם. העובדה ששניהם מומחים לאומנויות לחימה שונות, קונג פו וקראטה, גם היא מוסיפה קצת עניין ומולידה קרבות עשויים היטב. מי רצה מאש אפ של קראטה־פו ולא קיבל? יש גם הופעות קמע מדודות שנמנעות מטרחנות. ועוד מילה על הקרבות: סצנות הלחימה עשויות היטב, מסוגננות ומגוונות, ובהשוואה לסרטים אחרים של הזיכיון לגמרי עומדות ברמה.

סיפור הרקע, קלישאתי ככל שיהיה, פורט על מיתרי הלב. לי, שהיה עד לרצח אחיו, סובל מטראומה עמוקה שמשפיעה על תפקודו – וזה נותן טוויסט מעניין, כי מדובר הפעם לא במישהו שצריך ללמוד אומנויות לחימה יש מאין בתקופת זמן בלתי סבירה בשום קנה מידה, אלא במישהו שצריך ללמוד איך לנצל את מה שכבר למד, ובעיקר להשלים עם מאבקו הפנימי – כדי להגיע לפוטנציאל שלו. הרקע הרגשי הזה הופך את המסע של לי לפסיכולוגי, ולא רק מעשי, בתחום האימון.

בסיכומו של דבר מדובר בניסיון לשכלל מתכון בסיסי. חלק מהתבלינים החדשים אכן עובדים היטב, ואילו אחרים לא ממש, במיוחד התסבוכת העלילתית המיותרת שגורמת לרצפים עייפים ומתישים במקום עוד מעט כוראוגרפיה עשויה היטב. לאנשים שפסחו על שש עונות של “קוברה קאי”, כמו כותב שורות אלה (כי וואלה, קצת כבד), אבל רוצים עוד מנה בטעם של פעם – עשויים לבוא על סיפוקם ב”קראטה קיד: הגדולים מכולם”. מדובר בסרט כיפי, נוסטלגי ומחמם את הלב אל כזה שבהחלט אפשר להנות ממנו גם בבית. אך געגועיי למיאגי.