בשנים האחרונות המקום החם ביותר למציאת הספר הבא שלך ולריכול על ספרים, סופרות, ודמויות הוא אפליקציית הטיקטוק, או השם של נישת הספרים – “הבוקטוק”. מי שנמצא בבוקטוק מספיק זמן לא יכול להתעלם מהלהיט הענק שכבש את כולם, הומלץ על ידי כל קוראות הפנטזיה ובאופן כללי לא הייתה אפשרות להתחמק ממנו אפילו לא לדקה – ועכשיו גם תורגם לעברית. לפני שנתחיל בביקורת נבהיר שהספר, הראשון בסדרת דואטים, תורגם בהוצאת “אהבות”, שאני מקווה שתמשיך ותתרגם את כל הספרים כמה שיותר מהר.

הספר מתמקד באוראיה, בת אנוש בעולם של ערפדים. יותר מכך, היא בתו המאומצת של מלך הערפדים, ולכן חייה אפופים בפחד המתמיד מהערפדים, בידע שהיא טרף בכל מקום שאליו תלך וביצר הישרדות שנשמע בראשה בדיוק כמו הקול של אביה, שמזכיר לה תמיד להיזהר ולהגן על עצמה מפני כל האויבים והאיומים שבהם היא עלולה להיתקל. הסיכוי היחידי שלה להפוך ליותר מטרף הוא לנצח בקג’ארי, טורניר שנערך לכבוד ניקסיה, אלת המוות ומגינת הערפדים. אביה ניצח בטורניר המדובר 200 שנה קודם לכן ובעקבות זאת הפך למלך. אם תצליח לנצח את הלוחמים האכזריים ביותר מבתי הערפדים השונים תוכל אוראיה לבקש משאלה אחת. אך כדי לנצח עליה לגבור על כולם כנגד כל הסיכויים – היא נמצאת בעמדת נחיתות ברורה מראש. גם בגלל האנושיות שלה, העובדה שהיא בתו של המלך ובעיקר הרגשות האנושיים שלה, שמסיבה לא ברורה מתעוררים דווקא במהלך התחרות, ודווקא כלפי ריין, אחד המתחרים החזקים ביותר שלה. בממלכת הערפדים הדבר המסוכן והקטלני ביותר הוא האהבה.

העולם הפנטסטי של הספר לא מסובך מדי לקוראים – קיימים בתים שונים של ערפדים, מלך הערפדים דורש לרצוח הרבה מאוד אנשים, ומעבר לכך הכול די ערפדים. די סטנדרטי. הערפדים אפלים, יפים במיוחד, לא יכולים להתנגד לדם כשיש להם תאוות דם, בני אדם לא נחשבים כל כך בעיניהם, וגם החיים בתור ערפד הם די אכזריים כאשר אנשים מטילים מומים בילדים שלהם כדי שלא יתעלו עליהם וייקחו את המקום שלהם במשפחה (משחקי ירושה הם דבר רציני כשחיים כל כך הרבה שנים).

עולם הערפדים מוכר בספרות פנטזיה, אבל מעניין לראות כמה אפל העולם הזה, בייחוד דרך העיניים של אוראיה, שאמורה להיות “חסינה” לאלימות ולסבל שנמצא בעולם הזה. אף על פי שהיא נולדה בעולם בני האדם, שבו כל משפחה מתה ואביה מצא אותה בגיל 4, יש דיסוננס בין תפיסת העולם שלה ובין תפיסת העולם של הערפדים “האמיתיים”. יש היגיון בחוסר האנושיות שלהם, שכן ערפדים “מומרים” הם נדירים בעולם הזה, ובעצם רוב הערפדים נולדים כאלה.

אוראיה היא דמות ראשית גנרית יחסית בספרי פנטזיה, שבהם לרוב הדמות הראשית חלשה במכוון משאר הדמויות כבת אנוש. גם רוח הלחימה שלה רגילה לספרי פנטזיה – היא עקשנית, חזקה, מיומנת בלחימה בכלי נשק ובהרג (כמובן, בתור הבת של מלך הערפדים) ויש לה טראומות מהעבר. באופן כללי היא דמות סטנדרטית אבל רילייטבל ובסך הכול מגניבה. מערכת היחסים שלה עם אבא שלה, הערפד שאימץ אותה, מדהימה, בעיקר כשמציירים אותה מנקודת המבט של הגיבורה. לפעמים הוא מתנהג כפי שמצופה ממנו בתור מלך ערפדים אכזרי, שכל מה שחשוב לו הוא העם ולכן הוא מוכן לעשות דברים קשים בשבילם, ולפעמים הוא מתנהג כמו אבא שאוהב את בתו ודואג לה, זה שאת המבט שלו היא מחפשת בקהל, ובכך הוא מכתיר את עצמו כדמות המשנה הטובה ביותר בספר.

ריין, הדמות הגברית הראשית, היא האנטיתזה לדמויות הרגילות. בדרך כלל בספרים כאלה הדמות הגברית הוא נסיך, אך כאן מדובר בפשוט עם, שפעמים רבות מתואר כמישהו שלא נראה לגמרי כמו ערפד אלא אפילו מצליח לחקות בני אנוש, מה שגורם לו להיות ייחודי גם בעולם של עצמו וגם בעולם ספרי הפנטזיה באופן כללי, מלבד כמובן העובדה שהוא חתיך הורס וצבע העיניים שלו מוזר (כן, זה מאסט אצל גברים בספרי פנטזיה) – תכונות גנריות ורגילות, כמובן, שחייבות להיות לכל גיבור גברי. יחד עם זאת הוא מביע את הרגשות שלו, והחברה הכי טובה שלו, מישה, היא דמות אדירה וכיפית, ממש שונה בנוף הפנטזיה. מובן שלריין יש סודות שאוראיה והקוראים לא יודעים, ועל כן מופתעים בדיוק כמו הדמות הראשית. אף על פי שחובבי הז’אנר כנראה יצליחו לעלות על חלק מהטוויסטים בעלילה, הנאתם לא תיפגם.

יש הרבה דמויות משנה, חלקן סתם מוזכרות כמה פעמים כדי שנבין את הטרגדיות של עולם הערפדים האכזרי ועוד יותר את הטרגדיות של התחרות עצמה, וחלקן נועדו לשבור את הלב של הגיבורים הראשיים, וכתוצאה מכך את הלב של הקוראים.

הסמאט בספר מאוד איטי. מאוד. לעיתים תוהים אפילו אם הוא בכלל יגיע – אבל הוא מגיע בסוף… ממש בסוף. ואין מספיק ממנו בכלל.

בסך הכול מדובר בספר פנטזיה רומנטית מדויק, כזה שיש בו שילוב של הצפוי והבטוח, אבל מצליח לייחד את עצמו בעולם שבו ספרי פנטזיה רבים הם קצת העתק־הדבק זה של זה, וכן להציג דמויות ראשיות ועלילה מרעננות.