כשמדברים על סדרת ספרים בריטית מצליחה לילדים ונוער, מלאת פנטזיה והרפתקאות, הראשונה שעולה לראש היא סדרת ״הארי פוטר״, נכון? אבל לפני שהארי וחבריו כבשו את העולם, פיליפ פולמן הרעיד את עולם הפנטזיה בטרילוגיה המופתית ״חומריו האפלים״, המבוססת בחופשיות על ״גן העדן האבוד״ מאת ג׳ון מילטון. הפואמה האפית התמקדה בנפילת השטן, בחטא האדם הראשון וביציאה מגן עדן, אך לעומתה ספריו של פולמן מכילים מוטיבים אנטי־דתיים המשלבים עולמות מקבילים, מכשפות ודמונים, ייצוג חיצוני של נפשם בדמות חיה משתנה, המשקפת את אישיותם. בשנת 2007 גייסו לשורותיהם אולפני ניו ליין סינמה את ניקול קידמן (״מולאן רוז׳״), דניאל קרייג (״גיימס בונד״) ואווה גרין (״קזינו רויאל״) לסרט עתיר תקציב המתבסס על הספר הראשון, במטרה לעבד את כל הספרים לסרטי פנטזיה מצליחים, כפי שנעשה קודם לכן עם ״שר הטבעות״.

לפני שנצלול לעומק בדבר תאונת השרשרת שנקראת ״מצפן הזהב״, אספר בקצרה את עלילת הספר והסרט הראשון: ליירה (דקוטה בלו צ׳ארלס) היא ילדה מרדנית בת 12 המתגוררת באוקספורד קולג׳. היא יתומה מאב ואם, והמבוגרים היחידים שמקיפים אותה הם מלומדים חמורי סבר. מדי פעם דוד שלה, לורד עזריאל (דניאל קרייג), מגיע לבקר אותה. פעם אחת, בעודו שב ממסע מרתק בקצה השני של העולם, הוא מגלה גילוי חסר תקדים העלול לסבך אותו עם הכנסייה, זו השולטת בעולם המקביל שבו הם חיים. כאשר ליירה נחשפת בטעות למושג לא ברור הנקרא ״אבק״, בעוד ״אכלנים״ חוטפים ילדים בכל האזור, היא יוצאת להרפתקה אמיצה במטרה להשיב הביתה את חברה הטוב רוג׳ר, נער המטבח בקולג׳, שנעלם.

בבריטניה הטרילוגיה התקבלה באהבה גדולה, אך האמריקאים פחות זרמו על הביקורת האנטי־דתית הקיימת בספרים, ולנוכח לחץ מצד הכנסיות ביקורת רבה הושתקה או שונתה בסרט על ידי האולפנים כדי לא להרגיז את הקהל המאמין. אך על אף ההתערבות האלימה מצד ההפקה בהקשר למוטיב הדתי הכנסיות המשיכו בהחרמת הסרט והכשלתו בקופות בתי הקולנוע.

לבמאי הסרט כריס וויץ, שהיה מעריץ גדול מאוד של הספרים ודיבר על כך בגלוי, יש עד היום חרטה מקצועית גדולה לגבי הפרויקט. לאחר שהסרט נכשל הוא חשף שבמהלך הפוסט פרודקשן האולפנים לקחו מידיו את הסרט. בחירות אומנותיות קריטיות שונו ללא ידיעתו, והסוף המקורי, שהיה חשוב לו לשמר בסרט (סוף שגם צולם), נחתך כדי לייצר סוף נעים יותר שימשוך צופים. מהלך זה עורר את זעמם של המעריצים, שנגזל מהם אחד הרגעים הדרמטיים והמשמעותיים ביותר בעלילה.

אחרי יותר מעשור שבו המעריצים הנאמנים של הטרילוגיה חיכו לפיצוי הגון, הגיעה סוף־סוף סדרת טלוויזיה מבית BBC ו־HBO, קופרודוקציה בריטית־אמריקאית הכוללת שלוש עונות, שכל אחת מהן מבוססת על ספר אחד מתוך הסדרה. הסדרה רצה בין השנים 2019–2022 והייתה ידועה באפקטים חזותיים מרהיבים, בטון בוגר ומורכב וברגעים נוספים שהעניקו לדמויות הידועות צדדים נוספים ומרתקים. בין חברי הקאסט ניתן היה למנות את רות וילסון, לין מנואל מירנדה, דפני קיין וג׳יימס מקאבוי. יותר מ־12 שנים אחרי צאת הסרט נראה שהשפעת הכנסייה או ההתרגשות לגבי ביקורת אנטי־דתית נרגעה. הסדרה יצאה לאוויר העולם בלי התנגדויות והחרמות, אך גם בלי הצלחה מסיבית ובאזז בלתי פוסק. משהו ב”חומריו האפלים” נותר כנישה צדדית לאניני טעם.

בסופו של דבר חשיבות סדרת הספרים, הסרט והסדרה טמונה ביכולת שלהם לספר סיפור מורכב על ילדה אמיצה, מרדנית ושובבה שלא נותנת לשום דבר לעצור אותה. בתקופה שבה רוב גיבורי הספרות היו בנים היכולת שלנו לראות את ליירה כדמות מורכבת ומעוררת השראה היא עוצמתית. אז למרות ביש המזל של ההפקה הזו, שאנשים עד היום מריצים עליה בדיחות, יש כאלה שלא אנקוב בשמם שצפו בילדותם בסרט ולא שכחו – לא את ניקול קידמן במשחק מוגזם ומלודרמטי, לא את דניאל קרייג קפוא יותר מקוביית קרח או אווה גרין, עוד כשהייתה שחקנית טובה. יש כאלה שהסרט הזה גרם להם להתאהב בקולנוע.