סדרת “הארי פוטר” הייתה ונותרה אבן יסוד בספרות הילדים והנוער, ודורות שלמים גדלו על הסדרה וזוכרים כל חלק ממנה. התאריך ה-2.5, התאריך של הקרב על הוגוורטס, שחותם את הסדרה, הוא יום הארי פוטר הבין־לאומי, וג’יי קיי רולינג אפילו טורחת להתנצל על דמויות שהיא הרגה, אבל לדעתנו, יש דמויות אחרות שעליה להתנצל על כך שלא הרגה.

פרסי ויזלי

קודם כול, פרסי הוא דמות די בלתי נסבלת. הוא עף על עצמו לאורך רוב הספרים, הוא שחצן ומייצר אנטגוניזם. בספרים הראשונים זה עוד קצת חמוד, אבל בשלב שבו הוא חושב שהוא יודע הכול טוב יותר מכולם ואפילו מנתק קשר עם משפחתו בגלל הדעות שלהם והתמיכה שלהם בהארי? זה השלב שבו הוא פשוט נעשה דמות שלא צריכה לשרוד את הקרב.

יותר מזה, הם הרי משלימים ממש לפני הקרב והוא מקבל את הרגע של המחילה והחיבוק עם המשפחה וכו’. זה השלב המושלם להרוג אותו – בדיוק אחרי ששמחנו שהוא חזר לחיים של המשפחה. חוץ מזה, אולי מוות של אחד מהאחים ויזלי היה משאיר את פרד בחיים. כי בוא נודה בזה, היה עדיף שממש כל ויזלי ימות חוץ מפרד (וג’ורג’).

לבנדר בראון

בסרטים אומנם נראה שלבנדר בראון לא שורדת את התקיפה של גרייבק, אבל בספרים גורלה לא ברור. היא אומנם מותקפת, אבל לא מתוארת כמתה בשום שלב, ואנחנו לא באמת יודעים מה עלה בגורלה. אז אנחנו כאן כדי להגיד שאם היא לא מתה – היא צריכה למות. נכון, היא לא הדמות הכי מעצבנת, אבל אין שום סיבה להשאיר אותה בחיים. הרי מישהו ששרד תקיפה של אדם זאב אכזרי כבר יש לנו – ביל ויזלי – וכבר התמודדנו עם הפציעה, עם המראה השונה שלו וגם עם התאווה לסטייקים נאים. אז בשביל מה להשאיר את לבנדר בחיים? מיותר מאוד. אם כבר היא הותקפה על ידי אדם זאב, מוטב שלא תשרוד.

לוציוס ונרקיסה מאלפוי

לזוג מאלפוי מגיע למות מכיוון שלאורך רוב הספרים הם הרעים. נכון, לנרקיסה יש את הרגע הגדול שבו מוחלים לה (כשהיא מעמידה פנים שהארי מת כטובה לו על כך שעדכן אותה שדראקו עדין בחיים), אבל במהלך רוב הסדרה שניהם מייצגים אנשים שעשו בחירות לא נכונות, וכן, לבחירות לא נכונות יש השלכות.

אבל יותר מזה – דראקו עשה במהלך חצי מהזמן את הבחירות השגויות. כן, הוא היה רק ילד, או נער, אבל הוא וגם ההורים שלו פשוט יצאו בזול. הוא שרד, אחד החברים שלו מת, נכון, אבל לא הוא, והוא גם לא איבד אף אחד מהמשפחה הגרעינית שלו. בצד השני יש את הארי, שעשה את כל הבחירות הנכונות, ולמרות זאת אף אחד מבני המשפחה הגרעינית שלו לא נשאר בחיים. זה לא הוגן, ולכן לפחות בשביל תחושת צדק בסיסית – לפחות אחד מהם היה צריך למות.

רובאוס האגריד

זה היה יכול להיות מוות אכזרי, אבל אפילו יותר מכך – זה פשוט מתאים לרולינג. הרי למה להשאיר להארי דמות הורה? את ההורים האמיתיים שלו היא הרגה, את סיריוס היא הרגה ואז אפילו את רמוס היא לקחה לו (נכון, יש פואטיות במוות של כל הקונדסאים ובסיום העידן, אבל זה בכל זאת כואב). אז למה דווקא את האגריד להשאיר לו? אם כבר את לוקחת את כל דמויות ההורה האפשריות לילד המסכן הזה – גם האגריד צריך להיות ברשימה (אבל אם את במקרה קוראת את זה, רולינג, ברור לך שהסעיף הזה לא אמיתי, כן? את עוד עלולה להוציא סיפור קצר על המוות שלו… אז בבקשה, לא).

אברפורת’ דמבלדור

כי למה לא בעצם? הרי אח שלו מת ואחותו מתה. למה הוא צריך להישאר בחיים? יותר מזה, הייתה צריכה להיות סצנה שבה הוא מקריב את עצמו בשביל להציל את אחד התלמידים של אחיו. לא את הארי, את אחד התלמידים שאחיו לא שם לב אליו (שהרי את הארי אלבוס גידל כל השנים ושם עליו עין במיוחד), כדי להיות ממש האנטי־תזה של אחיו. זה היה יכול להתכתב יפה עם נוויל, שפתאום הצליח להילחם בוולדמורט, ולתת עוד קצת ערך לכל האנשים שמתים בספר הזה. אומנם הוא האח הכי פחות משכיל, אבל הוא האח עם הלב הכי טוב, זה שהקריב את עצמו כדי להציל את אחד התלמידים של אחיו – מין סיום פואטי לדמות שתכל’ס אנחנו לא יודעים עליה מספיק, וחבל. הוא נשמע אחלה גבר, בהתחשב באופן שבו הוא מת כדי להציל אנשים.

גם אם לא תסכימו עם הרשימה, בוא נסכים כולנו שאת פרד ויזלי היה לא הוגן להרוג. בסדר? יופי, תודה.