אילן הייטנר כותב בשביל עצמו. בספרים שלו אין מתווה עלילה או מסרים ספציפיים. הוא משתדל להעביר את האמת ואת החוויה האישית שלו לצד תובנות רבות על העולם. ומה לגבי ספר לנוער? אל תכניסו אותו למשבצות. הוא לא עשה שום דבר מעבר – פשוט התחשק לו לספר על מבחנים וחוויות אחרות שעבר בילדות בשביל להיות מקובל. לירון ארז ויוניק נאנס התיישבו לריאיון עמו לכבוד יציאת ספרו החדש, “יניב הלא מגניב” (בהוצאה עצמית). פייר? הוא הכי מגניב שיש.

אילן, הספרים שלך בדרך כלל מבוססים על חוויות אישיות ?

“הדמיון שלי הוא מזערי, ולכן רוב הדברים שכתובים אלה דברים שבאמת קרו או שקרו על יד. זאת אומרת, אני יכול להגזים ואני יכול להמעיט, אבל הרעיון עצמו חייב היה לקרות לי, אחרת אני מרגיש שאני משקר. ואם אני משקר, אז אני מרגיש רע, כי זה לא אמין. אני לא יכול לתאר את זה אמין, אז זה חייב להיות באזור שלי. גם אין לי מתווה עלילה. אני לא כותב עלילה. במשך שנה–שנתיים אני מסתובב וכותב תובנות, סתם תובנות שעולות לי, ואז מתחיל לאסוף את זה סביב עלילה. עלילה היא שפחה חרופה, זה לא משנה בכלל מה העלילה – מה שחשוב זה מה שאתה תולה עליה”.

מה חשוב שנדע על הספר החדש שלך?

“הוא הראשון בסדרה, ובגדול מה שחשוב אלה התגובות שאני מקבל עליו. בני נוער שקוראים את הספר רואים דרכו מה הגיבור מוכן לעשות ולעבור בשביל להיות מקובל. ואז הם אומרים לעצמם: ‘רגע, איזה דפוק הוא? מה הוא עושה?’ ואז הם שואלים: ‘מה אני מוכן לעשות?’ כשקוראים ספר תמיד מסתכלים על עצמך – מה אתה מוכן לעשות בשביל זה.

זה עושה תהליכים נפלאים שפתאום ילד יכול להגיד לי שהוא קרא את הספר ושהוא הבין עכשיו איך הוא לועג לאיזו ילדה בכיתה בשביל להיות כמו כולם. דווקא מכיוון שהגיבור עושה מהלכים קיצונים בשביל להיות מקובל, זה משקף לכל אחד מה הוא מוכן לעשות ומה הוא עושה בפועל. אני חושב שזה ספר חשוב, כי כהורים יש לנו תפקיד חשוב מאוד. באיזה גיל מתחילים לחנך ילד? שנתיים? חצי שנה? אולי בבטן? אבל למען האמת מתחילים לחנך ילד ביום שאתם נולדתם. ילד מסתכל על ההוויה שלכם. הילד רואה הכול. אי אפשר לשקר לו. הילד רואה לפי אילו ערכים אתם פועלים, ואז הוא פועל בדרך הזו. לכן האחריות היא בסופו של דבר אצל ההורים.

הכול בספר הזה מדויק, אחרי שנים של מחקר וסבל. כל אחד צריך להסתכל על עצמו ולראות איזה דרעק מהלך הוא, כמה הוא מבוהל, כמה הוא אגואיסט, כמה הוא גאוותן, ולפני שהוא בא לילד שלו בטענות שעושה מה שכל הילדים עושים – שיסתכל על עצמו ולא יגיד לילד שלו “אתה מיוחד”. בוא נראה אותך חושב שאתה מיוחד באמת, בעומק של העניין, שאתה לא צריך לעשות מה שכולם עושים. הכול משפיע, אבל ההורים הם הדבר הכי מרכזי. אין חשיבות כמו זו של ההורים. זה הדבר הכי חשוב שיש, ואם אתה רוצה שיהיו לילד שלך ביטחון ודרך, שהוא לא יסתכל ולא ישווה, אז צריך להתחיל לתרגל את זה עם עצמך קודם – וזה הכי קשה בעולם”.

מהו קהל היעד העיקרי שלך?

“אני לא מייעד כלום. אני לא כותב בשביל הקהל. אני אוהב את המשפט ״עדיף לכתוב לעצמך ולהישאר ללא קהל מאשר לכתוב לקהל ולהישאר ללא עצמך״. אני כותב קודם כול לעצמי. אני אפילו לא מגדיר את עצמי כסופר. אני כותב כאמצעי בשביל לדעת ולהבין את עצמי, להוסיף טוב עם כל מיני תובנות שאני מרגיש שהגעתי אליהן, כמו אחרי שקוראים ספר ענק או רואים הצגה ענקית או סרט או מסעדה. סביר להניח שהדבר שאני הכי רוצה לעשות אחרי חוויה מאוד גדולה זה לרוץ לספר למישהו שאני אוהב. אז ככה אני כותב. מגיעים אליי תובנות ודברים כאלה קטנים, חביבים, מתוקים שהדליקו אותי. זה מאיר אותי ועושה לי כיף, ואני מרגיש שאני חייב לשתף אחרים”.

היית רוצה להפוך עוד ספרים שלך לסרטים או לסדרות?

“כן, אני הייתי רוצה שיהפכו. שימו לב למונח – שיהפכו. לא שאני אהפוך. אני כבר הפכתי את “חוכמת הבייגלה”, וזה הרג אותי. שיהפכו את הספרים שלי לסדרות ולמחזות”.

למה דווקא עכשיו בחרת לכתוב ספר לנוער? איזה מחקר עשית בשבילו?

“בתוך מקום של גבולות ויציבות אני מרשה לעצמי להשתגע ימינה ושמאלה לאן שבא לי, ועכשיו התחשק לי. אפילו אני לא יודע למה ולא הצלחתי להיזכר למה. פשוט התחשק לי לכתוב על הסיפור הזה של הילדות. זו הילדות שלי. זה הסיפור שלי. הכול אמיתי, מוקצן אבל אמיתי. אז התחשק לי פשוט לכתוב את זה. המחקר היחיד שעשיתי היה על מדביר ג׳וקים כשכתבתי את “האידיוט המושלם”, והלכתי עם איזה מדביר במשך יומיים בשביל לקבל את המונחים וההליכה וכל ההתנהלות שלו והכללים שלו, אבל חוץ מזה רק על עולמי הצר ידעתי לספר”.

אתה מנסה להעביר מסר בספרים שלך? ב”יניב הלא מגניב”, למשל, יש הרבה מאוד מסרים.

“לא, אני לא מנסה להעביר שום מסר. קודם כול, מסר זה מלשון “להתמסר”. אז בשביל להעביר מסר צריך להתמסר. אני מרגיש שאני מתמסר לכתיבה שאני כותב בכך שאני מאוד כן. זו הדרך שלי. לא חושב על מסרים. אם מישהו רוצה להעביר מסרים, שלא יכתוב ספר. שיכתוב ספר אוטוביוגרפי, אני יודע מה”.

ההתמסרות של הייטנר לחיים, לתהליך הכתיבה, לחוויות ובכלל לדברים שקורים סביבו מדהימה. למרות שאין לו מסר למסור, הוא עצמו מסר אחד גדול של אותנטיות, שחרור וזרימה עם מה שהחיים נותנים לך. בספרו החדש תקבלו את כל התוכן המוכר אך בצורה קצת אחרת. אה, ואם בא לכם לעבד איזה ספר או שניים, דברו איתו. אולי יהיה איזה “מלך החומוס ומלכת האמבטיה” בהבימה.