מדינת ישראל של שנת 2025 היא לא רק מדינת היהודים, ואפילו לא המקום היחידי בעולם שטיסות חילוץ בזמן מלחמה הן חזרה אליו ולא ממנו למקום אחר – היא גם אומת הסטארטאפ. הכוונה היא שהיחס בין מספר ההמצאות הישראליות לבין גודל האוכלוסייה הוא מטורף. אבל היצירתיות הישראלית לא מסתכמת רק בהמצאות שקשורות להייטק או לחקלאות – היא כוללת גם רעיונות מקוריים ומטורפים לחלוטין שלא בטוח שבכלל יעבדו באף מדינה אחרת. רעיון מקורי כזה הוא לכתוב את הספר “אמרי הדור”, שהוא בעצם מילון מודרני־תנ”כי לנוסע בזמן.

הרעיון של הספר די פשוט, ולכן הוא גאוני: הכותב הוא נוסע בזמן, ואת המכונה הוא לא המציא בעצמו אלא קנה אותה, ואיכשהו בטעות הוא מוצא את עצמו בתקופת התנ”ך. מה הבעיה? אנשים בתנ”ך לא מבינים כל כך מה הוא אומר, ומילים כמו “סמארטפון”, “רואה חשבון”, “דמוקרטיה” ואפילו “ספורט” לא רק זרות להם, אלא אפילו חשודות. גם “זכויות אדם” היא מילה לא ברורה, אבל נסלח להם, כי נראה שהם רוצים ללמוד. אז מובן שכדי להסתדר צריך לתרגם את המילים הללו לצורה התנ”כית שלהן, ובעצם להפוך אותן ממילה אחת לכמה משפטים תנ”כיים שיאפשרו לדמויות בספר להבין מה המחבר מנסה להגיד להן. את התרגום עושה הסופר חי חביב בהרבה מאוד חן והומור ומצליח להצחיק לא פעם ולא פעמיים.

אבל לא מדובר רק במילון, בכלל לא. הספר מורכב מפרקים קצרים ומגולל עלילה שבמרכזה הביקור של הנוסע בזמן בתקופת התנ”ך, האנשים והסיטואציות שבהן הוא מוצא את עצמו (תנסה להסביר למלך על דמוקרטיה). בסוף כל פרק מופיע מילון ובו המושגים המודרניים שהופיעו בפרק והצורה ההגיונית לתרגם אותם לשפת התנ”ך, לפי הסופר. כך לדוגמה המילה “קמפיין” מקבלת פסקה שלמה שמסבירה מה הקונספט ואיך עושים את הקמפיין בתקופת התנ”ך, ואפילו “סקיבידי” מקבל תרגום.

הסיפור עצמו נחמד מאוד, ואפילו מעניין. הפרקים קצרים, השמות התנ”כיים וההתנהלות של הדמויות בנוגע לנוסע בזמן משעשעים ביותר, ובאופן כללי מדובר בספר חביב למדי בן 140 עמודים. נכון, הדמויות די שטחיות, אבל במכוון, שכן הן לא הדבר הכי חשוב בעלילה הזאת, ודי ברור שהספר כולו נכתב במטרה להצדיק את הקיום של המילון וההסברים על כל אחת מהמילים הלא מובנות, וניכרת גם השקעה רבה ב”תרגום” של אותן מילים לשפה התנ”כית, בין אם בהסברים (המצוינים, שמצליחים להיות משעשעים אפילו), ובין אם אפילו בהוספת הניקוד המדויק. ניכר שהוקדשה מחשבה לעלילה, והקורא אפילו ימצא בה סיפור אהבה, אבל לא מדובר ברעיון המרכזי או במטרה של הספר, וחבל.

הבעיה היא שהתרגום של מילים בכל אחד מהפרקים פשוט קוטע את רצף הסיפור והכתיבה, מקשה את ההישאבות לעלילה, וכן, קצת מתיש. נכון, זה הקונספט, אבל לגמרי היה אפשר ליצור חצי ספר עלילתי ולהקדיש את החצי השני לתרגום. מי שבאמת רוצה לקרוא את המילון יכול היה לקרא את החצי הרלוונטי, ומי שסתם נהנה מהעלילה יכול היה לקרוא את החצי של העלילה. בכל הכנות, בשלב מסוים דילגתי על חלקים מהמילון וקראתי רק את הסיפור העלילתי, שממנו נהניתי.

מגרעה נוספת בספר היא ההדפסה שלו. הפונט שבו הודפס הספר לא נוח לקריאה, אין רווחים בין השורות והעימוד כל כך לא טוב שצריך ממש לשבור את השדרה של הספר כדי להצליח לקרא את כל המילים, שכן חלקן פשוט תקועות בין העמודים. ניכר שמדובר בהוצאה עצמית ושהספר, לצערנו, לא עבר בבית דפוס רציני שיבהיר לסופר שהכתב וההדפסה צריכים להיות שונים כדי שיהיה נוח ונעים לקרוא את הספר.

באופן כללי מדובר בספר שמלווה בתחושת פספוס. היה לו רעיון מעולה ופוטנציאל גדול, אבל הביצוע פשוט מקשה על הרצון האמיתי והכן לקרוא אותו. אם העלילה הייתה ארוכה ומעמיקה יותר, התרגומים היו מועברים לסוף וההדפסה הייתה נעשית במקום שיודע מה הוא עושה ומונע את הטעויות של הפונט, זה כנראה היה ספר מקורי וכיפי ביותר שאולי אפילו היה זוכה בפרסים או לפחות מוצג בגאווה בספריות ברחבי הארץ.