בתקופה שבה כולם אהבו ערפדים (“דמדומים”, “יומני הערפד”) והספר “50 גוונים של אפור” נחשב לספרות ארוטית נועזת ביותר (חכו שהם יגלו את טרופ המאפיה) וספרות פנטזיה רומנטית אפילו לא הייתה קיימת בישראל, בחרה הוצאת “אהבות” להוציא את “ציידת הלילה”, ספר חלוצי בתחום. היא הצליחה לנצל את טירוף הערפדים כדי להביא לנו את אחת הפנטזיות הרומנטיות הראשונות שהגיעו לארץ. בזמנו תורגמה כל הסדרה לעברית, אבל כבר מזמן לא ניתן להשיג אף עותק ממנה (מלבד דיגיטלי). ממש לאחרונה החליטה ההוצאה לפרסם גרסה מחודשת לשני הספרים הראשונים של הסדרה. כן, היא צפויה להמשיך ולהוציא את הגרסאות המחודשות לכל הסדרה כולה, להנאת כל קוראות הז’אנר.
“ציידת הלילה” היא סדרת פנטזיה אורבנית. פירוש הדבר הוא שהיא מתרחשת בעולם הרגיל שלנו, אבל עם כל מיני יצורים קסומים, כמו ערפדים, ג’ולים ורוחות רפאים – כולם רגילים ושגרתיים מאוד בעולם הפנטזיה. גם העלילה לא מסובכת במיוחד: קאת’ היא חצי ערפד וחצי בת אדם, והיא גם צדה ערפדים. היא לא מאוד רעה בזה ויכולה להתהדר ברשימת הרג מכובדת, אבל היא כמובן יכולה להיות טובה הרבה יותר אם מישהו יטרח לאמן אותה והיא לא תצטרך ללמוד הכול לבד מספרים או מניסיון עצמי. אה, ויש לה קצת דאדי אישיוז, כי הסיבה העיקרית שהיא צדה ערפדים היא הרצון למצא ולהרוג את אבא שלה, הערפד, שהרס לאימא שלה את החיים. ואם על הדרך היא תצליח להרוג כמה מתים־חיים שהם לא אבא שלה – זה בהחלט בונוס. זאת גם אחלה דרך להוציא אגרסיות.
נלקח מאתר “עברית”
בונז הוא ערפד. הוא גם צד ערפדים אחרים, אבל מסיבות שונות לחלוטין מאשר אלה של קאת’, כאלה שמתבררות במהלך הספר הראשון. הוא גם חתיך ברמות, שרירי ובעצם כל מה שאפשר לרצות בגבר – חוץ מהעובדה שערפדים הם יצורים רשעים מרושעים ברמת סקאר. או לפחות זה מה שאימא של קאת’ טוענת. לא שיש בכך טעם. וכן, בספר הזה הדם של ערפדים זורם ממש בסדר למקומות שהוא אמור לזרום אליהם, תודה ששאלתם.
בכל מקרה, כראוי לסדרה ארוכה, לכל ספר יש עלילה משלו ובעיות משלו שקאת’ ובונז צריכים להתמודד איתן, אבל כולן כוללות יצורים על־טבעיים. לפעמים הם אויבים, לפעמים הם חברים, ומדי פעם הם מחליפים את הסטטוס הזה. עוד תמצאו בספרים היררכיה של ערפדים, התייחסות של ארצות הברית לכל עניין העל־מתים, ובעיקר פשוט בניית עולם כיפית ואמינה שנשענת על דברים שכולנו מכירים, ככה שהיא גם בכלל לא מסובכת להבנה ושואבת את הקוראת כבר מההתחלה. כן, בלי לקרוא עמודים שלמים ולא להבין מה קורה או לתהות על פשר מערכת הקסם המוזרה הזאת.
בספר הראשון קאת’ ובונז בעיקר מנסים להרוג או לתפוס ערפד שמנהל רשת שגורמת למותן של בחורות צעירות. בונז (לפחות על הנייר) רוצה להשתמש בקאת’ בשביל לצוד את הערפדים הללו, והיא מוכנה לעבוד איתו (ואפילו נותנת לו לאמן אותה) בעיקר כי הוא מבטיח לעזור לה למצא את האבא שהיא שונאת וממש רוצה להרוג.
קאת’ היא דמות חזקה, מהסוג שמתווכח לא מעט עם הגיבור הראשי, אבל זה בסדר כי היא לגמרי יכולה לגבות את זה במעשים – בעיקר אחרי תקופת האימונים שלה. היא בערך מה שלמדנו לצפות מדמות ראשית נשית: חוצפנית, סקרנית, אמיצה ובעיקר לא משעממת. נכון, בהתחלה היא מחזיקה בתדמית של “אני ילדה טובה מאוהיו”, אבל זו נעלמת כמעט לחלוטין בספרים הבאים בסדרה. אה, ומדובר בדמות שאשכרה מתפתחת עם הספרים – נדיר וכיפי.
בונז הוא החלום של כל אישה – גבר שיודע מה הוא רוצה, גר לבדו ואפילו מצליח לשמור על בית נקי. בסדר, הוא גם ערפד ואלוף באורגזמות (מי ידע שיש כל כך הרבה שימושים לשיניים של ערפד?), אבל מהן כמה אורגזמות לעומת עבודה יציבה ומשכורת? תוסיפו לזה את העובדה שאשכרה יש לערפד הזה מוסר, עבר אפל ביותר (שאפילו יגרום לכן לרחם עליו קצת) וקראש לא קטן בכלל על הדמות הנשית. כן, הוא מתאהב ראשון.
בספר הזה, לעומת ספרי פנטזיה אחרים, הדינמיקה בין שתי הדמויות הראשיות טובה כבר מההתחלה, והכימיה באמת מורגשת. נכון, העלילה של הספר הראשון לא מקורית במיוחד, אבל בספרים הבאים היא לגמרי משתפרת, עם דגש על האקשן ועל העלילה וקצת פחות על מערכת היחסים הרומנטית (והילדותית מעט שנשענת קצת על “זה בחיים לא יצליח בינינו כי אתה ערפד”) ועל הסמאט (המצוין). בהמשך הסדרה מתווספות גם דמויות משנה כאלה ואחרות – שהרי אי אפשר להישאר רק עם הזוג במהלך כל הספרים – ואפילו נותנים להן עומק ולחלקן אף מערכות יחסים משלהן וספרי ספין אוף, שחלק מהם כבר תורגמו לעברית, אבל לא ברור מה יעלה בגורלם מבחינת החידוש.
הייחודיות של הספרים האלה, מלבד הנוסטלגיה, היא היכולת של ג’אנין ליצור עלילה שממשיכה לעורר עניין לאורך כל כך הרבה ספרים, עם תהפוכות פה ושם אבל לא ברמה מוגזמת. לא מדובר בספר שנאלצים לקרוא שוב ושוב כדי להבין מה קורה. נכון, לא מדובר בספרים הטובים ביותר בז’אנר, העלילה הזוגית די קלישאתית, אבל בהחלט מדובר בסדרה שכיף להישאב אליה שוב ושוב.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: יוניק נאנס
בתקופה שבה כולם אהבו ערפדים (“דמדומים”, “יומני הערפד”) והספר “50 גוונים של אפור” נחשב לספרות ארוטית נועזת ביותר (חכו שהם יגלו את טרופ המאפיה) וספרות פנטזיה רומנטית אפילו לא הייתה קיימת בישראל, בחרה הוצאת “אהבות” להוציא את “ציידת הלילה”, ספר חלוצי בתחום. היא הצליחה לנצל את טירוף הערפדים כדי להביא לנו את אחת הפנטזיות הרומנטיות הראשונות שהגיעו לארץ. בזמנו תורגמה כל הסדרה לעברית, אבל כבר מזמן לא ניתן להשיג אף עותק ממנה (מלבד דיגיטלי). ממש לאחרונה החליטה ההוצאה לפרסם גרסה מחודשת לשני הספרים הראשונים של הסדרה. כן, היא צפויה להמשיך ולהוציא את הגרסאות המחודשות לכל הסדרה כולה, להנאת כל קוראות הז’אנר.
“ציידת הלילה” היא סדרת פנטזיה אורבנית. פירוש הדבר הוא שהיא מתרחשת בעולם הרגיל שלנו, אבל עם כל מיני יצורים קסומים, כמו ערפדים, ג’ולים ורוחות רפאים – כולם רגילים ושגרתיים מאוד בעולם הפנטזיה. גם העלילה לא מסובכת במיוחד: קאת’ היא חצי ערפד וחצי בת אדם, והיא גם צדה ערפדים. היא לא מאוד רעה בזה ויכולה להתהדר ברשימת הרג מכובדת, אבל היא כמובן יכולה להיות טובה הרבה יותר אם מישהו יטרח לאמן אותה והיא לא תצטרך ללמוד הכול לבד מספרים או מניסיון עצמי. אה, ויש לה קצת דאדי אישיוז, כי הסיבה העיקרית שהיא צדה ערפדים היא הרצון למצא ולהרוג את אבא שלה, הערפד, שהרס לאימא שלה את החיים. ואם על הדרך היא תצליח להרוג כמה מתים־חיים שהם לא אבא שלה – זה בהחלט בונוס. זאת גם אחלה דרך להוציא אגרסיות.
נלקח מאתר “עברית”
בונז הוא ערפד. הוא גם צד ערפדים אחרים, אבל מסיבות שונות לחלוטין מאשר אלה של קאת’, כאלה שמתבררות במהלך הספר הראשון. הוא גם חתיך ברמות, שרירי ובעצם כל מה שאפשר לרצות בגבר – חוץ מהעובדה שערפדים הם יצורים רשעים מרושעים ברמת סקאר. או לפחות זה מה שאימא של קאת’ טוענת. לא שיש בכך טעם. וכן, בספר הזה הדם של ערפדים זורם ממש בסדר למקומות שהוא אמור לזרום אליהם, תודה ששאלתם.
בכל מקרה, כראוי לסדרה ארוכה, לכל ספר יש עלילה משלו ובעיות משלו שקאת’ ובונז צריכים להתמודד איתן, אבל כולן כוללות יצורים על־טבעיים. לפעמים הם אויבים, לפעמים הם חברים, ומדי פעם הם מחליפים את הסטטוס הזה. עוד תמצאו בספרים היררכיה של ערפדים, התייחסות של ארצות הברית לכל עניין העל־מתים, ובעיקר פשוט בניית עולם כיפית ואמינה שנשענת על דברים שכולנו מכירים, ככה שהיא גם בכלל לא מסובכת להבנה ושואבת את הקוראת כבר מההתחלה. כן, בלי לקרוא עמודים שלמים ולא להבין מה קורה או לתהות על פשר מערכת הקסם המוזרה הזאת.
בספר הראשון קאת’ ובונז בעיקר מנסים להרוג או לתפוס ערפד שמנהל רשת שגורמת למותן של בחורות צעירות. בונז (לפחות על הנייר) רוצה להשתמש בקאת’ בשביל לצוד את הערפדים הללו, והיא מוכנה לעבוד איתו (ואפילו נותנת לו לאמן אותה) בעיקר כי הוא מבטיח לעזור לה למצא את האבא שהיא שונאת וממש רוצה להרוג.
קאת’ היא דמות חזקה, מהסוג שמתווכח לא מעט עם הגיבור הראשי, אבל זה בסדר כי היא לגמרי יכולה לגבות את זה במעשים – בעיקר אחרי תקופת האימונים שלה. היא בערך מה שלמדנו לצפות מדמות ראשית נשית: חוצפנית, סקרנית, אמיצה ובעיקר לא משעממת. נכון, בהתחלה היא מחזיקה בתדמית של “אני ילדה טובה מאוהיו”, אבל זו נעלמת כמעט לחלוטין בספרים הבאים בסדרה. אה, ומדובר בדמות שאשכרה מתפתחת עם הספרים – נדיר וכיפי.
בונז הוא החלום של כל אישה – גבר שיודע מה הוא רוצה, גר לבדו ואפילו מצליח לשמור על בית נקי. בסדר, הוא גם ערפד ואלוף באורגזמות (מי ידע שיש כל כך הרבה שימושים לשיניים של ערפד?), אבל מהן כמה אורגזמות לעומת עבודה יציבה ומשכורת? תוסיפו לזה את העובדה שאשכרה יש לערפד הזה מוסר, עבר אפל ביותר (שאפילו יגרום לכן לרחם עליו קצת) וקראש לא קטן בכלל על הדמות הנשית. כן, הוא מתאהב ראשון.
בספר הזה, לעומת ספרי פנטזיה אחרים, הדינמיקה בין שתי הדמויות הראשיות טובה כבר מההתחלה, והכימיה באמת מורגשת. נכון, העלילה של הספר הראשון לא מקורית במיוחד, אבל בספרים הבאים היא לגמרי משתפרת, עם דגש על האקשן ועל העלילה וקצת פחות על מערכת היחסים הרומנטית (והילדותית מעט שנשענת קצת על “זה בחיים לא יצליח בינינו כי אתה ערפד”) ועל הסמאט (המצוין). בהמשך הסדרה מתווספות גם דמויות משנה כאלה ואחרות – שהרי אי אפשר להישאר רק עם הזוג במהלך כל הספרים – ואפילו נותנים להן עומק ולחלקן אף מערכות יחסים משלהן וספרי ספין אוף, שחלק מהם כבר תורגמו לעברית, אבל לא ברור מה יעלה בגורלם מבחינת החידוש.
הייחודיות של הספרים האלה, מלבד הנוסטלגיה, היא היכולת של ג’אנין ליצור עלילה שממשיכה לעורר עניין לאורך כל כך הרבה ספרים, עם תהפוכות פה ושם אבל לא ברמה מוגזמת. לא מדובר בספר שנאלצים לקרוא שוב ושוב כדי להבין מה קורה. נכון, לא מדובר בספרים הטובים ביותר בז’אנר, העלילה הזוגית די קלישאתית, אבל בהחלט מדובר בסדרה שכיף להישאב אליה שוב ושוב.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: יוניק נאנס
