לא קל למצוא ספרים מקוריים בז’אנר הפנטזיה הרומנטית. זה אולי נשמע מוזר, הרי רוב הספרים בז’אנר נבנים סביב עולמות ייחודיים, וכמעט כל דמות מקבלת בשלב מסוים כוחות קסם מיוחדים במיוחד. למרות זאת, במקרים רבים הדמויות הראשיות הן כמעט העתק־הדבק זו של זו, קווי העלילה צפויים מראש, וההבדלים בין הדמויות מסתכמים בלמי יש שם מסובך יותר לביטוי, ולמי יש צבע עיניים ייחודי יותר. לכן, כשמגיע ספר כמו “נכתב באדום” (מאת אן בישופ, בהוצאת ספרים בעלמא), שמצליח להיות מקורי ועשיר בדמויות בלתי נשכחות – קשה שלא להתאהב.

“נכתב באדום” הוא הספר הראשון בסדרה בת חמישה ספרים – ארבעת הראשונים כבר תורגמו לעברית, והחמישי צפוי לצאת גם הוא בקרוב. העלילה ברובה מתרחשת ב”חצר”, שמהווה מעין שגרירות של “ילידי האדמה” בערים אנושיות. ילידי האדמה הוא מונח כולל לטורפים קדמונים, שהסתגלו לסביבה שלהם על ידי אימוץ התנהגויות של טורפים אחרים, כולל בני אדם (אנשי זאב, אנשי עורב, אנשי דוב ודומיהם). מטרת החצר היא לאכוף את ההסכמים של בני האדם עם ילידי האדמה, הסכמים שכוללים שימוש במשאבים טבעיים תמורת מוצרים ושירותים. על אף ההסכמים, היחסים בין המינים מתוחים, כל צד לא בוטח בשני. הסטטוס קוו מתחיל להתערער עם הגעתה של מג לחצר. היא בורחת מחייה הקודמים, ומכיוון שהיא שונה מספיק מבני אדם אחרים, תושבי החצר מרשים לה להישאר בשטחם. רוב העלילה מתמקדת בתעלומה סביב חייה הקודמים של מג וביחסים שלה עם תושבי החצר, עם מספר מצומצם של בני אדם שמורשים להיכנס אליה, וכמובן גם עם סיימון, איש הזאב שמנהיג את החצר.

העלילה הרומנטית מתקדמת לאט כל כך שההגדרה של הספר בתור “פנטזיה רומנטית” עלולה להיות קצת שנויה במחלוקת, במיוחד בהתחשב בכך שרבים מהספרים הרומנטיים הפופולריים כוללים לא מעט תיאורים גרפיים. אבל הקשר בין מג וסיימון הוא חלק משמעותי מספיק בעלילה כדי שהספר יצדיק את השתייכותו לז’אנר.

מג היא דמות שיכולה להטעות בהתחלה. היא לא חזקה פיזית, ואין לה היכרות מוקדמת עם רוב ההיבטים של חיי היום־יום בחצר. אבל במקום להצביע על ילדותיות, חוסר הידע רק מדגיש את החוזקות של מג – יש לה תושייה, כושר הישרדות יוצא דופן ואינטליגנציה רגשית גבוהה. גם במקרה של סיימון הרושם הראשוני עלול להטעות, אבל באופן הפוך לגמרי ממג. סיימון הוא מנהיג חזק וצעיר שלא מתקשה להפעיל את הסמכות שלו גם על תושבי החצר החזקים ממנו. מתחת לפני השטח יש בו גם סוג אחר של אומץ שמתבטא בסובלנות שהוא מפגין כלפי בני האדם ובניסיונות החדשניים שלו ליצור ביניהם קשר.

יש בספר הרבה דמויות משנה, ונדמה שאין להן הרבה מקום, אבל זה משתפר בספרים הבאים. הדמויות של ילידי האדמה מוסיפות הרבה צבע ונותנות חיים לבניית העולם. האופי של כל אחת מהן שואב מהתכונות שמייחסים לחיה שעליה היא מבוססת, בתוספת הרבה קסם אישי. דמויות המשנה האנושיות מספקות לקוראים נקודת מבט שונה מאוד מנקודת המבט של מג על החצר, מה שעוזר לקוראים להבין מה נחשב נורמלי ואיך מג חורגת מהנורמה. כמו כן, דרך הדמויות האנושיות ניתן להבחין בביקורת החברתית בספר.

ביקורת חברתית בין השורות

הביקורת החברתית עוסקת בשימוש המוקצן של בני אדם במשאבי הטבע, אבל היא לא נעשית בדרך בוטה או מאשימה. הביקורת מועברת דרך יצירה של עולם שכופה על בני האדם שגרים בו מגבלות על השימוש במשאבים ומראה את התגובות השונות של בני האדם למגבלות הללו. חלק מהדמויות כועסות על המגבלות ומבקשות להתיר אותן, וחלק מוצאות דרכים יצירתיות לחיות איתן בשלום וליצור שיתופי פעולה. בין השורות ניתן גם למצוא ביקורת על החברה והקהילה שיוצרים בני האדם ועל הגורמים הפנימיים שעלולים לערער אותה. גם כאן מוצגות תגובות של בני אדם שונים לשיתופי הפעולה שבנו סיימון ומג – יש כאלה שתורמים את חלקם, ויש כאלה שמבקשים לנצל את המצב לטובתם האישית בלבד. רבים מהרעיונות הללו מקבלים יותר ביטוי בספרים הבאים בסדרה, אבל נוכחים כבר בספר הראשון.

כאמור, הקשרים בין תושבי החצר לבין בני האדם מוגבלים. בשל כך תושבי החצר מאופיינים בסוג של תמימות שנובעת מהעובדה שהם לא רגילים להתמודד עם שקרים ואג’נדות נסתרות. התמימות הזאת נותנת לקורא תחושה של מקום נוח וביתי שלא זקוק למגננות וציניות, והספר כולו משרה חמימות על קוראיו. זה לא אומר שהוא משעמם – הקצב העלילתי טוב, והתעלומה סביב מג לצד העלילות הקשורות לדמויות האנושיות מספקות מתח ואקשן עד הרגע האחרון.

הייחודיות של הספר נטועה בכך שיש בו הרבה מהאלמנטים הקלאסיים של הז’אנר ששזורים זה בזה כך שהוא לא מזכיר אף ספר אחר. הקוראים מקבלים הרבה ממה שקוראי פנטזיה רומנטית מצפים לו – בניית עולם, תעלומה קסומה, יצורים מיתיים ומערכות יחסים רומנטיות בין בני אדם לבין אותם יצורים מיתיים. אבל אי אפשר לצפות מראש את המסע של הסיפור, ובהחלט אי אפשר להתבלבל בין מג לבין שום גיבורת פנטזיה גנרית אחרת. במקרה של “נכתב באדום”, השלם גדול מסך חלקיו. לספר יש אווירה שקשה מאוד להסביר. הוא מותח, יש לו קצב עלילתי טוב ובניית עולם טובה ולא מסובכת, והשילוב של המאפיינים האלה עם הדמויות הייחודיות מספק תוצאה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר.