תודה רבה לסוני אנטרטיימנט על עותק הביקורת.

לרוב, כמעט כל משחק גדול מתחיל בצוותים ומימון נרחב של חברות ענק – אבל Lost Soul Aside מגיע ממקום אחר לגמרי. בתחילתו היה פרויקט עצמאי של מפתח סיני בשם Yang Bing, שהחל לעבוד עליו לבדו, בשנת 2016, כחלק מהדגמת יכולות גרפיות במנוע Unreal Engine 4. הסרטון שהעלה ליוטיוב עורר הד עצום ברשת, זכה למיליוני צפיות והשאיר את הקהל המום מהוויזואליות הקולנועית והקרבות המהירים בסגנון Final Fantasy ו־Devil May Cry.

ההייפ הזה לא רק הפך אותו לתופעה ויראלית, אלא הביא לכך שחברת ״סוני״ זיהתה את הפוטנציאל הטמון בפרויקט, והכניסה את Bing (המפתח, לא מנוע החיפוש) תחת כנפיה. כך נולד לו מסע ארוך של כמעט עשור – ממשחק של איש אחד לפרויקט מלא תקוות ותשומת לב עולמית.

סיפור המשחק מתרחש בעולם פנטזיה־מד”בי שבו הגיבור קאזר (Kazer) יוצא למסע לצד יצור מלווה דמוי דרקון. זאת במטרה להציל את נשמת אחותו, שנגנבה על ידי חייזרים. מבחינה נרטיבית המשחק לא מחדש הרבה, מדובר במבנה מוכר של גיבור צעיר, קונפליקט פנימי ואיומים חיצוניים אדירים.

הדרקון, ארנה (Arena), מדבר עם קאזר במהלך המשחק אך הדינמיקה בניהם לא מוצלחת. זאת בעקבות שחקני קול מונוטוניים וחסרי אמינות, יחד עם קווי האישיות הנפלאים של ארנה – מתנשא, כזה שדואג להזכיר לקאזר כמה הוא בן אנוש חלש. דוגמא לכך ניתן לראות כבר בתחילת המשחק, כאשר הוא מחליט לדלג על הסברים לאירועים המתרחשים בעלילה, בטענה ש- ״המוח הפשוט של הגיבור לא יוכל להבין זאת״. כן, בדיוק כך.

הפנטזיה האחרונה וזהות במשבר

מבחינה ויזואלית הדמויות והמשחק נראים גנריים. כל כך גנריים, שאם הייתם מביטים במשחק מהצד בלי לדעת את שמו, הייתם מניחים שזה כותר נוסף בסדרת המשחקים Final Fantasy. אז כן, בינג אומנם שאב השראה מהמשחקים הללו, אך יש לשאוב השראה ויש ״זה נראה כאילו נלקח היישר מתוך עולם המשחקים״. זאת ניתן להגיד גם לאחר עדכון מערכת הקרב במשחקים האחרונים (כמו Final Fantasy 7: Rebirth). להוסיף חטא על פשע, דבר נוסף שמעורר תהייה -דמותו של קאזר דומה להפליא לדמותו של נוקטיס, גיבור הכותר ה־15 של Final Fantasy.

מעבר לחוסר הייחודיות של המשחק מבחינה עיצובית, מסתבר שהוא גם אנמי מאוד בתחום המוזיקה. ההשראה מ־Devil May Cry מורגשת, אך לעומתו, אחד כזה שחוגג את המוסיקה, המשחק הזה כמעט דומם, בייחוד בקטעי הקרב. ניכר שלא הושקעה מחשבה בפן הזה וחבל.

על רמת קושי

רמת הקושי במשחק מחולקת לשני חלקים – זו של הקרבות וזו של האתגרים.

חלקו הראשון של המשחק, ברובו, קל מאוד ולא מהווה אתגר. איפשהו באמצע יש קפיצת מדרגה משמעותית, שבגללה כנראה תמותו פעם אחר פעם, רק בשביל לגלות שלא ניתן לשנות רמת קושי. לבעיה זו מצאתי תחליף מוצלח – חפץ שמפחית את הנזק שנגרם לכם ומעצים את הנזק שאתם גורמים לאחרים. אם תמותו עוד מספר פעמים, תקבלו שדרוג. לא ראיתי הרבה משחקים שמשתמשים במערכת כזו, אחת שנותנת הרגשה זורמת למשחק ולא שולחת אותנו להגדרות על מנת שנוכל להתקדם.

האתגרים, לעומת זאת, הם ההפך המוחלט. אין בהם טיפת יצירתיות וצריך לשקול לפטר את מי שחשב עליהם. במשחק קיימים כמה סוגים: הראשון הוא כמו בכל משחק אחר – להביס כמה מפלצות בפרק זמן מסוים – משעמם. השני, משעמם אפילו יותר – לאסוף כדורים מרחפים לפי סדר המספרים המופיעים בתוכם. כן. מתחילים מ־1, ואז 2 וכו’.

אחרית דבר

אפשר לומר שהבעיה במשחק טמונה בזהותו הלא ברורה, חוסר סטייל ואדרנלין ברצפה אך בסופו של דבר, כשאנחנו קונים משחק, קיימת הציפייה ליהנות. בזמן כתיבת הביקורת הרגשתי שלשחק ב־Lost Soul Aside דומה יותר להכנת שיעורי בית מכל דבר אחר. למרות הפוטנציאל הגדול שקיים בו, מדובר בעוד משחק שיעלה אבק בחדר.