לא עפתי על הסרט החדש של ״כוכב הקופים: ממלכה חדשה״. אני לא רוצה שישתמע מכך שמדובר בפלופ. נהפוך הוא, מדובר בסרט טוב שבנוי בצורה נכונה וזז בכיוון הנכון. אבל לאורך הצפייה בו היה חסר לי משהו.

אולי זו ההשוואה הבלתי נגמרת לסיזר ולעוצמות שאליהן הורגלתי בסרטים הקודמים. צריך להודות שהסרט החדש לא דומה ל״כוכב הקופים: המלחמה״ או ״כוכב הקופים: השחר״. נואה, הסיזר החדש (אם נרצה לקרוא לו ככה), הוא המנהיג הצעיר שלאט־לאט מתגבש. אומנם הוא בתחילת דרכו ולומד לעשות את צעדיו, אך נכון לסרט זה אין לו את הכריזמה של סיזר. הבילד אפ שנעשה לו כאן צנוע מאוד ביחס לטריילר, שבו הוא נראה מרשים מאוד, מכיוון שכל הקטעים העוצמתיים נחתכו.

האם הסרט ישבור קופות? בהחלט. מעניין לגלות כיצד יצעידו את הסדרה הזו קדימה, כי הפוטנציאל רק מחכה להתפוצץ, אף על פי שהמסר שלה נדוש ונטחן ללא הרף – בני אדם הם יצור נאלח ונצלן שחושב רק על עצמו ולא סופר אף יצור אחר כשזה מגיע להישרדותו, וזה יישאר איתנו לעד. לעומת זאת, מהקופים אין לנו יותר מדי ציפיות. הם האצילים, ובגדול אין לי תלונות כאן. פעם אפילו היה מעניין לחשוב על סיטואציה שבה אנחנו, בני האדם, נשלטים על ידי קופים וחיות אחרת. מאז הבנתי שאין בכך צורך – אנחנו דואגים גם לצד הזה בחיים ולא משאירים הרבה מקום לפנטז על קופים ששולטים בנו.

ככל הנראה הקונצנזוס סביב הסרט יתמקד בעבודת ה־CGI הכי קרובה לשלמות שנעשתה כאן (לא ברור איך הסרטים הללו לא זוכים באוסקר בקטגוריה הזו. פשוט הזיה). הכול אמיתי, זורם ומגניב ברמות שהדמיון מקנא. פרט אחד שנראה לי מוזר הוא הליכה של הקופים – לפרקים היא נראית זרה. אולי זה היופי, אבל היא פשוט הפריעה לי בזווית העין. אז תכינו את עצמכם להתאהב בנואה (אוון טיג, ״קשר דם״) משבט הנשרים, שיוצא למסע לשחרר את שבטו שנלכד בידי פרוקסימוס סיזר (קווין דורנד, ״פלדה אמיתית״), קוף אכזר, שאפתן וחסר מעצורים המעוניין לשים את ידיו על הטכנולוגיה של בני האדם. על הדרך הוא מעוות את מורשתו של סיזר כאשר הוא רודף אחרי מיי (פריה אלן, ״המכשף״), שחוברת לנואה וראקה (פיטר מייקון, ״אריות הים״) בניסיון לשנות את מאזני הכוחות, ובדומה לפרוקסימוס לא בוחלת באמצעים וכוונותיה לא בדיוק טהורות.

לאורך כשעתיים ועשרים דקות אנחנו נלמד יופי־יופי איך מאזן הכוחות התהפך ובני האדם חזרו לתקופה הפרהיסטורית שבה יכולת הדיבור והתקשורת שלהם הצטמצמה לגמרי והם נתינים של שבטי הקופים, שהאינטליגנציה שלהם התפתחה לרמות מטורפות והם סיגלו לעצמם יכולות המזכירות את בני האדם של פעם. אף על פי שכל סרט בסדרת “כוכב הקופים” כבר טחן זאת שוב ושוב, זה עדיין רלוונטי ועדיין מעניין, בייחוד כשיוצרים עידן חדש ופונים גם לקהל חדש וגם לקהל שמכיר את הפרנצ’ייז ומחכה בקוצר רוח לכל סרט.

הצילום בכוכב הקופים: ממלכה חדשה מרהיב ותצוגות המשחק בו מעולות, כך שאתם עומדים בפני הנאה צרופה, אז למה אנוכי לא מתלהבת מהסרט ולא עפה עליו? וואלה, כנראה אני נאמנה מדי לסיזר ולאנדי סירקיס ברמה שלא חשבתי שקיים דבר כזה, אבל כריזמה יכולה להזיז הרים מבחינתי, וכאן היא לא קיימת.

אל דאגה, יש עוד דמויות משנה שתוכלו להתאהב בהן, כמו ראקה, המבוגר האחראי המגניב והרוחניק שזוכר את תורתו של סיזר שידאג להזכיר לנו אותו בכל הזדמנות. אפשר לומר שסיזר נוכח לאורך הסרט החדש, שנבנה בצלמו.