כחובב האימה המושבע של הצוות כאן בעמוד נשלחתי לבקר את הסרט החדש מבית חברת A24, “רדופה” (MEN). למי שלא מכיר, חברת A24 היא חברת הפקות קטנה ועצמאית, ובשנים האחרונות היא תופסת מקום של כבוד בקרב חובבי האימה והקולנוע העצמאי. יעידו על כך הסרטים האחרונים שיצאו מבית החרושת שלה, הסלאשר “X” ו”הכול בכל מקום בבת אחת”, שזכה להצלחה אדירה בקרב המבקרים, ויש אפילו כאלה שכינו אותו “סרט המולטיוורס האולטימטיבי”. את “רדופה” כתב וביים אלכס גארלנד, שביים, בין השאר, את “אקס מכינה”, שזכה לביקורות מפרגנות, אז נקודת הפתיחה של הסרט די טובה. העלילה מספרת על הרפר (ג’סי באקלי – “דוליטל”, “צ’רנוביל”), שבעקבות ספק תאונה ספק התאבדות של בעלה, שממנו דרשה להתגרש, מבקשת להתרחק מהמולת העיר הגדולה בבית כפרי מרוחק. לנסות לנקות את עצמה מרגשות האשם והטראומה שרודפים אותה. ככל שעובר הזמן, הרפר מרגישה שמשהו או מישהו עוקב אחריה, ואירועים מאוד מוזרים ומלחיצים פוקדים אותה.

אני מודה שהגעתי לסרט בחשש. לנוכח קאסט המוכר פחות לקהל הישראלי הרחב ויחסי ציבור עלומים, הייתי בטוח שאני נכנס לשיעמומון אין־סופי במסווה של סרט אימה. וואלה, הופתעתי. אף על פי שהסרט באמת מתחיל בפיהוקים ובתהיות של מה רוצה המשורר להגיד ולאן לעזאזל זה מתקדם, ברגע שהאירועים המוזרים מתחילים לקרות, אתה מבין לאן נכנסת. “רדופה” הוא סרט אימה עלית (בשונה מסלאשרים פשוטים). המסר בו נסתר, ועל הצופה לנסות לקלף את שכבות הבצל לאט־לאט ולהבין מה לעזאזל קורה על המסך. כיאה לסרט כזה, יש בו שפע של שוטים ארוכים ואיטיים בעלי אימג’ים חזקים ואינטנסיביים, לפעמים אפילו מאוד. לכן אציין: הסרט לא מיועד לבעלי לב, קיבה או טחול חלש. ראו הוזהרתם! הצילום מרהיב ומושקע, ולכל זה מתווסף פסקול המבוסס לאו דווקא על מוזיקה מקורית, אלא על כל מיני צלילים שנשמעים בסרט ומעובדים לעילא ומולחמים לתוך הסצנות בצורה מבהילה ומלחיצה. פייר? גאוני.

מקריפ משהו. מתוך: “רדופה”

“רדופה” לוקח את הגיבורה שלו לקצה. הוא בונה סביבה מתח איטי, ואני, כצופה, מצאתי עצמי לפעמים מתפתל בכיסא וזז באי נוחות עד שסצנה מסוימת תיגמר – תכל’ס, ככה יודעים שסרט אימה עשוי טוב. ראוי לציין את המשחק המאופק אבל הלא רע בסך הכול של באקלי, שבפנים חתומות גורמת לצופים להזדהות איתה ועם הטראומה הנוראית שלה. השיא של הסרט טמון בסופו. הוא מלווה בסיקוונס מחריד שגרם לצופים באולם לא רק לזוז בכיסאות, אלא גם להוציא קולות של אנחת רווחה, שכן הוא מותח ומותח אותך עד שלא נשאר בך אוויר. אז המטרה הזו לפחות הושגה בהצלחה מצד יוצר הסרט. ואחרי שכל זה נאמר, הסרט הזה הסתיים, מבחינתי, בכל אופן, ברגע שכמו נאמר לנו הצופים: “תתמודדו!” אני לגמרי בעד פרשנות אישית, סופים פתוחים ושרוכים סגורים, אבל הרגשתי שמשהו בסיום הסרט היה מפוספס.

ציון במדד גיקלופדיה: 7/10