“שקר גאוני” הוא רימייק אמריקאי למותחן תאילנדי מ־2017 בעל אותו השם שנוצר בהשראת אירועים אמיתיים, וישנה גם סדרת טלוויזיה למתעניינים. אז מה יכול להשתבש שם? תצטרכו לחכות כמעט לסוף הסרט כדי להרגיש את המתח. כל מי שניגש למבחני הפסיכומטרי ששקולים ברמת חשיבותם למבחני ה־SAT וקובעים את עתידם של תלמידים רבים יכול להבין את הלחץ הכרוך בהם. תוסיפו לזה רצון לרמות את המערכת שבלאו הכי אתם בטוחים שהיא מפלה לטובה את העשירים ודי מאפשרת להם ללמוד בבתי ספר וקולג׳ים יוקרתיים ללא קשר להישגיהם האקדמיים. בשביל זה צריך את מבחני ה־SAT, שתכליתם לוודא שהמצטיינים יגיעו לתפקידים הבכירים והמשפיעים – וכל זה, כאמור, בעולם אידאלי עם ערכים.

עלילת “שקר גאוני” מספרת על חבורת סטודנטים שנעזרים בלין, הסטודנטית החכמה והמצטיינת ממוצא סיני המצטרפת לבית ספר לבן ויוקרתי מאוד. בנק, (ג’בארי בנקס) בחור ניגרי שגם הוא ניחן ביכולות לימודיות מעולות, מצטרף אליה בשלב מאוחר יותר. מטרת העל של השניים היא לעזור לסטודנטים הלבנים העשירים לעבור את הבחינות שלהם בהצטיינות, או כך זה נדמה לפחות. לפרקים תרגישו שהמשחק מוגזם, ולפרקים השחקנים ממש יודעים לעשות זאת נכון. לין היא העקבית מבין החבורה הצעירה, ובואו לא נזכיר את בנדיקט וונג שמגלם את אביה של לין, כי הוא היחיד שמגיע עם רזומה מרשים.

לאורך הצפייה בסרט תלווה אתכם ההרגשה שמדובר בסרט למתבגרים. התסריט גרוע ולא מהודק לפחות עד תום החצי הראשון של הסרט. סורי, ג׳יי סי לי, גם ביימת וגם כתבת, וזה יצא חצי־חצי. לפחות הסרט קצר (שעה וחצי) וקליל, והוא גם מצחיק פה ושם, בעיקר בשל הטעויות המביכות בתסריט וחוסר הרצון המובהק להשקיע בבנייה נכונה יותר של הדמויות, הרקעים שלהם והחיבור ביניהם. הדוגמה הכי בולטת לכך היא ההיכרות של לין (קאלינה ליאנג) וגרייס (טיילור היקסון), שבשנייה הפכו להיות בסטיות, בלי הכנה מראש, ובכלל, הדמויות שטחיות ברמות אחרות.

מתוך “שקר גאוני”. צילום באדיבות פורום פילם

הצילום טוב ומדויק, והוא מוסיף המון לממד המתח והלחץ שאנחנו, הצופים, נמצאים בו. ישנן לא מעט סצנות שיצחיקו אתכם, לא כי הייתה כוונה שתצחקו אלא כי בפעם המי יודע כמה השנה תבינו את חשיבות התסריט ותרגישו כיצד הוא משפיע על הסרט לטוב ולרע. כאן הוא יגרום לכם להתפקע מצחוק כשתראו כיצד אותם צעירים מצליחים לתחמן את המערכת ולעשות את ״הגניבה״ של חייהם – וזה כשלעצמו הישג מדהים וראוי לציון, ואלי בזכותו הסרט זכה לציוני נחמה מטורפים. מובן שבעת המעבר לאמריקה הכול נצבע בסטריאוטיפים שנזרקים לכל אורך הסרט, והוא משתמש בזה לא אחת. ייאמר לזכותו שברגעים שאמורים למתוח אותנו ולהחזיק אותנו על הסף, כשאנחנו מודאגים לגבי עתידם של לין ובנק, הוא בהחלט מצליח בכך. אז מה פשר הרמת הגבה?ֿ כמעט שעה שלמה שבה הכול נראה לא הגיוני ומטומטם. אומנם זה סרט שמיועד לבני נוער, וזו ככל הנראה שכבת הגיל המתאימה לו, אבל ישנה תהיה גדולה איך הוא הצליח לעשות את דרכו לבתי הקולנוע כאשר הוא לא עומד בסטנדרטים המתאימים. נכון, יש תחושה של קונפליקט מסוים, אך מומלץ לכם לצפות קודם במקור התאילנדי ובסדרה מ־2020, ואם יישאר בכם חשק לצפות בסרט ההוליוודי – תזרמו.