מה דעתכם על סרט באורך 85 דקות ללא דיאלוגים שמתרחש ברובו על סירה ומככב בו חתול? ואם זה לא מספיק, תקבלו גם מניפולציה רגשית של בעלי חיים חסרי ישע. הרי מי לא היה רוצה לראות חתול טובע על המסך? אסקפיזם זה לא. קוהרנטי גם לא. אבל מה כן? זוכה גלובוס הזהב. קצת נסחפו שם בהוליווד. אומנם מדובר בסרט אנימציה, אבל לאחר הצפייה ניתן להגיד שהמושג “אנימציה” קצת נדיב מדי לפשטות הנראית על המסך. אולי כך הסרט מבדיל עצמו מאחרים בני מינו. כבר בכניסה לעולם הנגלה בפנינו מבינים שאין פה נסיכות קרח מזמרות או צעצועים מדברים, אלא עולם פראי ודיסטופי שדומה לעולמנו, אבל לא בדיוק.

הסרט, שעוסק בתקווה, בחברות, באמונה ובקבלת השונה, מספר את סיפורו של חתול שחור וחששן המחפש את הדרך לשרוד בעולם העולה על גדותיו במים. תחשבו על צונאמי, אבל הרבה יותר גרוע. למה? זה לא משנה. אף על פי שמרבית בעלי החיים מסתובבים בקבוצות, החתול שלנו מתאפיין בבדידותו, והדרך היחידה שבה ישרוד את המסע היא שיתוף פעולה עם בעלי חיים שונים המצטרפים אט־אט לסירתו הרעועה.

זו לא פעם ראשונה שסרטי אנימציה משתמשים בבעלי חיים ואף מאנישים אותם. היכולת לייצר חיבור רגשי לבעל חיים במהלך הצפייה היא יתרון המתאפשר הודות לחופש אומנותי מנותק מהמציאות, כלומר אף חיה לא נפגעת במהלך הצילומים, לא וילי ולא לאסי, וגם אין צורך במאלף על הסט. זאת מסקנה שהגיעו אליה בתעשיית הקולנוע בעקבות תאונות חוזרות ונשנות שבהן נפגעו ונהרגו בעלי חיים רבים בהפקות סרטים. אז חוץ משמירה על בעליי חיים וקיצוץ בהוצאות מה עוד ניתן להרוויח מהמהלך? יוצרי הסרט מנכסים לעצמם את האפשרות לעשות ולהציג כל מה שעולה בראשם דרך מחשב. אם כל האופציות פתוחות והכול אפשרי, מדוע להשאיר את בעלי החיים אילמים? מדוע לתת להם תכונות אנושיות ויכולת להכווין סירה? האם זה ערך החברות, אותו ערך שדוחפים לנו בגרון, שמתרץ כל היגיון או הסבר נרטיבי?

כאשר צופים בסרט אנימציה בדרך כלל מניחים שהוא מותאם לילדים, אך זוהי קלות ראש. אף על פי שהמסר המועבר בסרט הוא אוניברסלי ומתאים לכל הגילים, הדרך שבה הוא מעביר אותו היא גמלונית, קצת אכזרית ובעיקר מתישה. אתם צריכים להחליט אם הייתם רוצים לאפשר לילד לראות בפריזמה זו את החיים כבר עכשיו. נכון, בסופו של דבר כולנו נאבקים בכוחות חזקים מאיתנו, אבל חשוב לזכור לפני הצפייה שיש ילדים שמסוגלים להתמודד עם זה ויש כאלה שיסבלו מסיוטים רציניים בלילה.

אם כבר מחלקים אזהרות, חשוב לציין שבעלי חתולים (אלה הרגישים יותר) עלולים לחוות מועקה ואי נוחות במהלך הצפייה לנוכח המסע המטורלל שעובר החתול התמים. אם יש לכם כלב, לעומת זאת, יכול להיות שתרימו גבה לנוכח מאפייני נעל הבית שהלבישו עליהם. לבעלי כל בעלי החיים – בהצלחה לחוות אין־ספור רגשות במקביל. אפיון הדמויות בסרט מעלה סתירה מסוימת: מצד אחד היוצרים נמנעו לייצר עולם ברור, אך מצד שני כל מה שברור ומובן הוא שטחי, סטריאוטיפי ולא מקורי.

כאשר בוחנים את המתחרים בקטגוריות “סרט האנימציה הטוב ביותר” ניתן לראות סרטים ראויים לא פחות ואף יותר, כדוגמת ״הקול בראש 2״. הרי ידוע שטקסי פרסים יכולים להיות מנותקים מדעת הקהל. בסופו של דבר, כל טקס רוצה להפריד את עצמו מאחרים ולהיות מיוחד, מקורי ורלוונטי. בעונת הפרסים הבחירה הברורה מאליה משעממת. מי רוצה להגיד בקול רם, “הנה, נתנו עוד פרס לסרט של המעצמה דיסני, אבל חברים, אסור לשכוח שלפעמים מגיע גם לדיסני פרס?” הרי בסופו של דבר טקסי פרסים הם קודם כול מחווה לבעלי הכוח.

לפעמים עדיף פשוט לצפות באיזה סרט טבע בנטפליקס. גם אם הוא אחד מאלה שתוסרטו והונדסו כדי להוציא מהצופים רגש כזה או אחר. לפחות הם לא מפרכים וארוכים כמו ״עם הזרם״, סרט המתיימר להגיד משהו גדול דרך נקודת מבט קטנה.