רימייקים לייב אקשן לסרטי אנימציה קלאסיים אהובים הם לא תופעה חדשה ואינה כזו שתיעלם בקרוב, על אף הטענות והמענות מצד הקהל והמבקרים. בין אם הולכים על בטוח ולא משנים כלום או שמבצעים שינויים מהותיים בעלילה, ברוב המקרים הקונצנזוס הוא שהרימייקים האלה מיותרים לגמרי. בשביל מה צריך לראות אותו סיפור רק עם שחקנים בשר ודם אם יש את המקור המצויר והמוצלח יותר בבית? חודש וקצת אחרי רימייק לייב אקשן מספר 57483 של דיסני, שליטי ויזמי התופעה התמוהה, באים המתחרים בדרימוורקס ותורמים את חלקם לטענה המוכרת – אם זה לא שבור, לא מתקנים את זה. בקיצור, תתכוננו לראות אותו סרט אחד לאחד. האם זה טוב? למרבה ההפתעה, כן. האם זה רע? אולי, לא בטוח. כי זה בדיוק עוד ממה שכבר עבד מעולה בעבר.

“הדרקון הראשון שלי” גרסת 2025 הוא הרימייק לייב אקשן הראשון של האולפן לאחד התותחים הכבדים ביותר בארסנל המגוון שלהם ששם אותם בזמנו במגרש של הגדולים, ובצדק. הסרט המצויר מ־2010 הוא אחת מפסגות האנימציה ויצירת מופת מכוננת שרבים התאהבו בו ונסחפו אחריו, ואף מדברים עליו עד היום. הציפיות לרימייק הזה הרקיעו שחקים, בעיקר בגלל התרעומות מצד המעריצים, שתהו בשביל מה בכלל צריך אותו וטענו שאי אפשר להתעלות על המקור.

על אי ויקינגים קטן בשם ברק מתחולל מאבק ארוך שנים בדרקונים אכזריים ופולשניים. גיבור הסרט הוא היקאפ (מייסון ת’יימס) החביב והשלומיאלי, שלא ממש מחובר למסורת של הריגת דרקונים, שמנחיל ביד רמה אביו סטואיק (ג’רארד באטלר), מנהיג השבט. בלילה אחד של פשיטת דרקונים היקאפ מצליח לפגוע בדרקון מסוכן ביותר מסוג זעם לילי, אבל אף אחד לא מאמין לו. אחרי שהיקאפ מוצא את הדרקון וקורא לו שום-שן, הוא מתקן את הפציעה בזנב שלו, והשניים מפתחים קשר חברי מיוחד. בד בבד הוא נאלץ לעבור אימונים בקטילת דרקונים למורת רוחו ומתחרה על התואר “מחסל העל” מול אסטריד (ניקו פארקר), לוחמת צעירה, שאפתנית וקשוחה. אבל היקאפ מעדיף ללמוד על דרקונים ולהתחבר אליהם מאשר להרוג אותם, ושם לעצמו למטרה לשכנע את הלא משוכנעים, כלומר בעיקר את אביו.

אותן שורות, אותן סצנות וגם אותם שוטים נשלפו בשלמותם מהמקור. אפילו החזירו את הבמאי־תסריטאי מהטרילוגיה המקורית, דין דבלואה, והמלחין ג’ון פאוול, ואין ספק שבלעדיהם הרימייק הזה היה צונח וקורס חזק. את הציפיות שלכם תשאירו מחוץ לאולם – זה באמת סרט בטוח מאוד. בין אם אתם מכירים את הסרט המצויר בעל פה או שזאת החשיפה הראשונה שלכם לסיפור הזה, אתם כמעט בוודאות תיהנו ותצאו מהאולם בחיוך גדול. אומנם תתהו בשביל מה בכלל יצרו את הרימייק הזה, אבל גם אין הרבה סיבות להתלונן. האם היו יכולים לעשות טוב יותר מזה? ברור. אבל גם מה שקיבלנו מתקבל על הדעת.

אז מה בכל זאת קצת שונה? קודם כול, האפקטים. הדרקונים כולם עברו שדרוג עיצובי ריאליסטי יותר ונראים מעולה, רק חבל שלא רואים מהם ממש הרבה. דווקא שום-שן טיפה נופל ממקבילו המצויר, לפחות בהבעות הפנים והניואנסים באופי. אל תדאגו, הוא חמוד ברמות, נראה מצוין, מרשים וגדול יותר. סצנות התעופה מבוימות ומבוצעות לעילא ולעילא. העיצוב האומנותי והתלבושות מושקעים, הצילום מעולה (לוקיישנים! סטים פרקטיים!) ויש כמה שוטים יפים מאוד שמעידים על מעבר חלק מאנימציה למציאות מוחשית יותר. ומובן שהפסקול האלוהי והאייקוני מניף את הסרט הזה לשחקים.

גם הליהוק מוצלח מאוד. מייסון ת’יימס בולט לטובה בתור היקאפ – הוא נראה נהדר בתור הדמות, חינני ושובה לב עם המון פוטנציאל. ניקו פארקר בתור אסטריד היא ליהוק שעורר סערה, אבל בכוס תה. היא מאובנת בחצי הראשון של הסרט, לא בהכרח כי התפקיד דורש את זה, ומשתפרת בהדרגה ככל שהסרט מתקדם. ג’רארד באטלר חוזר לתפקיד שכבר דיבב בטרילוגיה המצוירת, ונראה שהוא נהנה מכל רגע. הפעם הוא מכניס נגיעות יותר באטלריות, כלומר הוא זוכה להחטיף מכות לדרקונים כמו שרק הוא מסוגל. תענוג. ניק פרוסט משעשע בתור גובר אבל לא מקבל הרבה זמן מסך או זוכה להראות הרבה נוכחות, וחבל. החבורה העליזה של היקאפ ואסטריד גם מלוהקת נהדר, בניסיון לתת זוויות חדשות לדינמיקה ביניהם, וזה אחלה וחמוד ממש.

אם בכל זאת צריך להתלונן על משהו, יש כמה דברים ממש קטנים. מה שאמור להיות הלב הרגשי של הסרט – הקשר המיוחד שנרקם בין היקאפ לשום-שן – אינו מפותח או עמוק מספיק כמו בסרט המקורי. אומנם הסצנות החשובות מרגשות ועובדות, אבל לא באותה רמה. גם בתור סרט שהוא העתקה אחד לאחד דווקא סצנה קטנה וחשובה אחת מהסרט המקורי לא מופיעה פה בכלל. החלטה משונה, אבל כנראה לא תפריע יותר מדי למי שלא מכיר את הסרט המקורי בעל פה. הסצנות החדשות בגרסה הזאת מוזרות ולא מוסיפות משהו חשוב או מעניין מעבר לאקסטרה עשרים דקות באורך, וקצת רמיזות עלילתיות למה שיבוא בהמשך.

בסופו של דבר, זהו סרט המיועד לקהל ישן וחדש כאחד, וזה בסדר, גם אם לא היינו ממש צריכים את זה. אפשר לקוות שבשני סרטי ההמשך שבטוח יופקו דרימוורקס תלך פחות על הבטוח והמוכר, ובמקום זאת תנסה ללכת קצת יותר רחוק, שונה וייחודי. זה לא סרט שיעצבן אתכם כמו רימייק ממוצע של דיסני – הוא פשוט קיים, מהנה מאוד, מקסים, עשוי ברמה גבוהה ויעשה לכם טוב בלב, ובימינו נדמה שזו דרישה מוגזמת מסרט קולנוע ממוצע.