חמש שנים חלפו מאז יצא לאקרנים “ג’וקר”, סרטו של טוד פיליפס, שהטביע את חותמו בז’אנר הקומיקס, כנראה לנצח נצחים. הסרט, שכלל גם הופעה בלתי נשכחת של חואקין פיניקס כאדם שנטרפה עליו דעתו בגלל יחס החברה כלפיו, גרף מחמאות, זכה לאין־ספור שבחים והפך במהרה להצלחה קופתית מסחררת ולתופעה תרבותית של ממש. השנה פיליפס ופיניקס חברו אל ליידי גאגא ב”ג’וקר: טירוף בשניים”, שמחזיר אותנו בקול תרועה, צחוק מטורף וששון לדמותו המורכבת והמתוסבכת של ארתור פלק, כשלצידו הארלי קווין המטורללת בפני עצמה.

שנתיים לאחר שרצח חמישה אנשים (שישה, אם סופרים את אימא שלו) ארתור פלק (פיניקס), הכלוא בין קירות ארקהם, ממתין למשפט שיכריע את עתידו בעקבות מעלליו כאדם מאופר בכבדות, בעודו מתחבט בין זהויותיו – ארתור השברירי והבודד והג’וקר הכאוטי והמופרע. בארקהם פוגש פלק את הארלי קווין (גאגא), ולצידה הוא מגלה מחדש את המנגינה הפנימית שלו, תרתי משמע – מכיוון שהסרט המדובר הוא מחזמר. “ג’וקר: טירוף בשניים” עוקב אחר מאבקו המשפטי של פלק ושזור במערכת יחסים אינטנסיבית וחולנית.

חואקין פיניקס, כצפוי, מפגין יכולת משחק פנומנלית ומספק ביצוע מרהיב כארתור פלק, וכל רגע שהוא מופיע על המסך פשוט מהפנט. פיניקס מוכיח שוב שהוא אומן של שפת גוף ומימיקה – כל גבה שמורמת, כל עיקום של השפתיים וכל תנועה מוזרה שלו מדויקים להפליא. אך כמו ליצן בודד על הבמה, פיניקס לא יכול לשאת את כל משקל הסרט על כתפיו הצנומות.

מבחינה ויזואלית הסרט הוא פשוט חגיגה לעיניים ומציג את עולמו האפלולי של פלק/ג’וקר דרך תאורה מתוחכמת ומשחקי אור וצל מושלמים. כל פריים כאן מעוצב בקפידה בקומפוזיציות שיכולות בקלות להיחשב כיצירות אומנות עצמאיות ולהיות תמונות פוסטר על קיר. השילוב בין הצבע וזוויות הצילום יוצר אווירה מיוחדת ועשירה שבחלק גדול מהסצנות משרה לפעמים גם אי נוחות, בהתאם לכוונת המשורר.

בעוד שהצילום והוויזואליה מעבירים את מצבם הנפשי המעורער של הדמויות ומספקים את הרקע המושלם לעלילה, הליהוק מוסיף נדבך נוסף לדיון סביב הסרט. הבחירה הלא שגרתית בליידי גאגא כהארלי קווין הייתה מסקרנת אך גם עוררה לא מעט תגובות מעורבות. פתאום לא רק חובבי הקומיקס התעניינו בסרט החדש, וגם מעריצי גאגא נכנסו לעניינים. חלק התלהבו מהרעיון וראו את הפוטנציאל לשילוב מטורף (תרתי משמע) של השניים, ואילו אחרים פשוט גלגלו עיניים בספקנות. גאגא, שהייתה אמורה להיות הדובדבן בקצפת, מפגינה את כשרונה הווקאלי הבלתי מעורר, אבל נראה שאת הכאוס שחשבנו שהיא יודעת להביא היא כנראה שכחה בבית. אל תטעו, גאגא עושה עבודת משחק טובה, אך לא מצוינת או כזו שגורמת לשכוח את אחת הגרסאות הקודמות של הארלי קווין. פיליפס היה יכול לבחור בכל שחקנית רנדומלית אחרת לתפקיד וההבדל לא היה מורגש. במקום להיות השותפה המושלמת לשיגעונו של פיניקס, גאגא נשארת בצלליו.

מתוך “ג’וקר: טירוף בשניים”. תמונה באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

טוד פיליפס בחר להפוך את הסרט למחזמר שדי מזכיר סרט דרמה רומנטי, אבל הוא מתיש ועמוס בשירים שנדמה שהם בדיחה שרק פיליפס מבין. חלק מהשירים מבוצעים היטב, אבל הטייטל של “החלטות מפוקפקות” הולך דווקא לתזמון שלהם. הם צצים בדיוק ברגעים שגורמים לתהייה אם עורך הסרט נרדם על הכפתורים או שסתם התחשק לו להתעלל בצופה. אין לשירים שום קשר לעלילה או היגיון בהופעה שלהם. מכוון או לא, זה בטח לא גורם לכל הסיפור להיות מביך פחות.

נוסף על בעיית התזמון הנוראה הזו, אורכו של הסרט לא עושה לו טוב, וייתכן שקיצוץ קל היה משפר את כל הסיפור וגורם לו להיות זורם יותר וממוקד הרבה יותר. השילוב של אורך פלוס תזמון בעייתי של השירים יוצר חוויית צפייה מעייפת ולא מאוזנת שמחמיצה את הפוטנציאל של הרעיונות הטובים של פיליפס. והם באמת טובים.

לאחר ההצלחה המסחררת של “ג’וקר”, שהיה כמו אגרוף לבטן שהשאיר את הקהל המום, ההמשך נדמה יותר למעין טפיחה קלה על הכתף – אולי נעימה, אך לא משהו שיזכרו לאורך זמן. בסופו של דבר, “ג’וקר: טירוף בשניים” הוא קצת כמו קרקס בלי האטרקציות – הבטחות רבות לטירוף ולכאוס, אך מספק בעיקר דרמה משפטית עם המון שירים פזורים ומעייפים. הוא מותיר את הצופים עם שאלות למכביר, אך לא כולן מהסוג המעניין, והעיקרית שבהן היא “איך סרט עם כל כך הרבה פוטנציאל הצליח להיות כל כך… נורמלי?”

למרות הציפיות הגבוהות, “ג’וקר: טירוף בשניים” מתגלה כאכזבה מהדהדת – השילוב של הטירוף המבריק של חואקין פיניקס והטרלול הייחודי של ליידי גאגא היה אמור להיות התפוצצות קולנועית מרהיבה, אך הוא מסתכם בזיקוק עלוב שמשאיר טעם של החמצה גדולה.