זהו. זיכיון סרטים בן 30 שנה הגיע לסיומו, וזה לא עניין של מה בכך בהתחשב בנוף ההוליוודי, שמשתנה בכל יום בערך. שחקנים מבוגרים מוחלפים כל שני וחמישי בשחקנים צעירים, מתוחי פנים, נוטפי ליבידו ושרירי חזה של השמחות. אבל לא טום קרוז. לא הוא. הוא ישחק עד יומו האחרון, ירוץ על הבורג’ ח’ליפה שוב ושוב ושוב אם צריך, יצלול מיליון פעם למעמקי הים, ייתלה ממטוס ממריא או סתם יקפוץ מגגות העיר. וואלה, לאורך 30 שנה קרוז הבלתי נגמר מגלם את אית’ן פאקינג האנט, הסוכן החשאי שנכנס לחיינו בשנת 1996 בסרט מצוין של בריאן דה פלמה ומסיים את המסע הזה בסרט שמיני בסדרה, שסוגר שלושה עשורים מלאים באקשן תזזיתי ואדרנלין מוזרק נון סטופ.

תמיד כיף לערוך דיון (או ויכוח, תלוי מאיזה צד של השולחן אתם) על סרט מב”א הטוב ביותר. השאלה היא – מה זה משנה? כל אחד טוב ברמתו הוא (השני מצוין ומי שאומר אחרת פשוט טועה), משחק על הנימים הרגישים ביותר של חובבי האקשן, מנגן על מיתרי המצב הגיאופוליטי העכשווי לזמנו ומודע לעצמו בקטע הכי טוב שאפשר לבקש. סאגת מב”א הייתה מהנה לכל אורכה ורכבת הרים אחת גדולה של פלז’ר מהוקצע, ללא גילטי או שמילטי, פשוט פאן טהור ומלוטש, כמו פעם. ואז הגיע “נקמת מוות”, הסרט השביעי בסדרה, שלדעת רבים נחשב לטוב מאוד. ובכן, לא כל כך במחוזותינו. הסרט החדש “חשבון סופי” רק מאשש את הטענה: איתן האנט, טום קרוז וכריטופר מק’קווארי איבדו את זה לגמרי.

אבל רגע לפני תלונות, מענות וטרוניות מתבכיינות על אובדנו של מותג – העלילה. ב”חשבון סופי” אנחנו פוגשים את איתן האנט (קרוז) אחרי שהצליח לשים את ידו על המפתח המוצלב והמוזהב, שרק בעזרתו אפשר להשמיד את “הישות”: בינה מלאכותית שגדלה עד שפיתחה תודעה עצמית גבוהה מדי. מאז אירועי הסרט הקודם (זמן קולנועי של חודשיים) הישות הצליחה להשתלט על העולם, או במילים אחרות – להחזיק את מנהיגי המעצמות בביצים. ומה אחר כך? ניחוש פרוע אך נכון: איום במלחמה גרעינית שתביא כליה על העולם. לא היינו בסרט הזה כבר? בכל מקרה, האחריות כולה מוטלת על האנט, שמרכיב לעצמו, שוב, צוות מובחר, ויוצא למסע שממנו לא בטוח איך יחזור, אם יחזור, להשמדת הישות ולהחזרת הסדר העולמי על כנו.

מפאת ספוילרים עדיף לעצור פה וגם לחסוך במילים. כי מה שלא כתוב כאן מוצג באיטיות מעייפת לכל אורך שלוש השעות (!!!) הארוכות והבלתי נחוצות של “חשבון סופי”. מה חשבו לעצמם קרוז ומק’קווארי? למה הצופה התמים חייב לשבת על עכוזו כל כך הרבה זמן באולם ולצפות באחד הסרטים הכי מטרחנים, ארוכים וכבדים עלילתית של השנה? “חשבון סופי” הוא סרט לא טוב, בצד התחתון של הסקאלה, בואכה רע מאוד. הדברים היחידים שמחזיקים אותו מעל המים ומונעים ממנו טביעה בייסורים הם טום קרוז ומעלליו על הסט. בכל זאת, קשה שלא לשמור חסד נעורים לשחקן הבלתי נלאה הזה, שמוכיח בכל פעם מחדש שהוא עשוי מהשד יודע מה. האיש בן 60 פלוס ועדיין מעדיף לעשות את כל הפעלולים בעצמו. רק העובדה הזו לבדה שווה כמה חתיכות נאות של כוכבים מנצנצים.

הלאה, לסרט עצמו. קשה לצפות ב”חשבון סופי” ולמנוע מהראש להיזרק קדימה, קרי, לנקר. כי בפשטות ובכנות בלתי מתנצלת – מדובר פשוט בסרט משעמם רצח. “חשבון סופי” לא מתקדם לשום מקום, ולאורך מחצית ממנו עולה תהייה חוזרת ונשנית “זה עוד רחוק דרדסבא?!” במילים אחרות, הדרך אל סוף אל הסרט, אל השיא שלו, הפואנטה או וואטאבר, ארוכה, מפותלת, לא נגמרת ופשוט מטומטמת. ואף אחד לא מציל את הצוללת הזו מטביעה במעמקים. לא טום קרוז הערפד, לא סיימון פג החמוד, לא היילי אטוול החיננית ובטח שלא ניק אופרמן, שנכנס לאחד התפקידים הכי מיותרים בקריירה שלו. “ווטף?!” צעק כותב שורות אלה, אבל תפילותיו לקצת אקשן ופאן טהור שהורגל אליו 30 שנה – לא נענו.

סיבוב פרסה לנבל הגדול של הסרט – הישות. מטאפורה לדיפ סטייט, פוליטיקה מלוכלכת או סתם מנוע AI שקם בבוקר על צד שמאל. לא משנה איך קוראים את הסרט או בוחנים את דמות הנבל של “חשבון סופי” – זה לא מעניין. כי התסריט לא הופך את זה למעניין. אין ניסיון מהפכני להיכנס לתוככי השאלה והדילמה המוסרית הקבועה שטבועה בשימוש בבינה מלאכותית לצרכים בסיסיים. בכל מקרה, את מה ש”חשבון סופי” מנסה לעשות ללא הצלחה עשה ג’יימס קמרון ב”שליחות קטלנית: יום הדין” פי מיליון יותר טוב. ומה בכלל התפקיד של אסיי מוראלס בתור גבריאל אם לא סתם להפריע לטום קרוז? נוכחות חיוורת ומיותרת כזו על המסך הגדול לא נראתה כבר המון זמן.

איזה סרט מבאס שחייב להשמיד את עצמו בפחות מחמש שניות. ויתרה מכך – איזו באסה ענקית זה לסגור בצורה כזו מעפנה את אחד הזיכיונות הגדולים ביותר שידע הקולנוע בכל שנותיו. למרות אקורד סיום צולע, כבד ומתיש, סרטי “משימה בלתי אפשרית” ישאירו חותם עמוק בלב ויהיו אחד הזיכרונות המתוקים ביותר שידע צופה הקולנוע הממוצע. כבר לא עושים כאלה – מחוספסים ואדג’יים, מלאי פעלולים, פעולה בלתי פוסקת, מסכות לטקס מקריפות וגאדג’טים מוטרפים. סרטי מב”א היו חבילה גדולה של הפתעות וממתק הוליוודי אמיתי, גברי, שורשי. מה קרה לו בדרך? אלוהי הסיינטולוגיה בטח יודעים.