אחרי סרט הסולו של סנדי צ’יקס בשנה שעברה, עלה לאחרונה בנטפליקס סרט חדש ביקום הקולנועי של בובספוג, שמתמקד באחת הדמויות האהובות מהסדרה, פלנקטון. זו עדות לתופעה מרתקת באינטרנט שהתפתחה בשנים האחרונות – תשומת לב מחודשת לדמות של פלנקטון. קליפים מתוך הסדרה וסרטונים של מודל בינה מלאכותית של פלנקטון המבצע שירים פופולריים (כמו הסרטונים המדהימים שבהם פלנקטון מבצע שירים של צ’אפל רואן) נעשו ויראליים ברשתות כמו טיקטוק. במידה רבה, זאת בזכות הדיבוב המדהים של מר לורנס. אין לדעת אם נטפליקס לקחה את הוויראליות הזו כשיקול מרכזי, אך ניתן להעריך כי הייתה לכך השפעה מסוימת על ההחלטה ליצור לדמות סרט משלה.

העלילה מספרת על משבר בזוגיות של פלנקטון וקרן שמוביל לפרידה ביניהם. קרן מחליטה להשתלט בעצמה על העולם, מה שגורם לפלנקטון לאחד כוחות עם בובספוג. השניים מנסים לעצור אותה וגם להתבונן באישיותו של פלנקטון כדי להבין מה השתבש. מר לורנס, שהוא אחד הכותבים הבולטים בסדרה עצמה, היה אחד התסריטאים שלו. הצפייה בסרט ממחישה עד כמה הוא מבין את הדמות ועד כמה אכפת לו ממנה. למעשה, זה הדבר העיקרי שבזכותו “פלנקטון: הסרט” הוא איכשהו נסבל.

הדינמיקה בין פלנקטון וקרן עומדת במרכז העלילה, ושתי הדמויות נכתבו היטב. המסע שפלנקטון עובר אינו משנה מהותית את המאפיינים המרכזיים של הדמות (למשל הרצון שלו להשתלט על ביקיני בוטום), אך התהליך שהוא עובר כדי להיות בן זוג טוב יותר נעשה בצורה מוצלחת. גם הדיבוב של פלנקטון וקרן מוצלח מאוד, במיוחד זה של ג’יל טלי בתור קרן.

הסרט אורך פחות מתשעים דקות, אך נדמה שהוא ארוך מדי. העלילה מתקדמת בקצב איטי מאוד, ולעיתים קרובות מתפזרת ומאבדת ריכוז. הרבה מהבדיחות אינן מצחיקות, וחלק ניכר מהסרט מוקדש לאקשן שאינו מעניין בעליל. אף על פי שהכתיבה העקרונית של פלנקטון נאמנה יחסית לסדרה, במהלך הסרט ישנן כמה סצנות המעידות על כך שהכותבים התעלמו מייצוגו הקודם. בסצנה בולטת במובן הזה פלנקטון מכריז כי הוא ישתלט על העולם באמצעות קציצות הסרטן ומתעלם לחלוטין מהיריבות שלו עם מר קראב – שקיימת בסדרה מאז תחילתה. בפועל נדמה כי הסרט כאילו נכתב על ידי ChatGPT.

מעבר לפלנקטון, הכתיבה של הדמויות האחרות בעייתית. בובספוג, שבסרט הוא מעין דמות שלישית בחשיבותה, נכתב בצורה שונה לחלוטין מדמותו בשאר תכני בובספוג. הוא מתנהג בעוקצניות כלפי פלנקטון, ואחד הגאגים החוזרים בסרט מציג אותו כפסאודו פסיכיאטר של פלנקטון. המאפיינים האלה סוטים מהפשטות ומהתמימות של בובספוג ומשנים את הדמות לרעה. נוסף על כך, הנוכחות הרבה של בובספוג בתסריט מורידה פוקוס מפלנקטון, אף על פי שהסרט נושא את שמו. דמויות המשנה האחרות בקושי זוכות לזמן מסך, ונדמה כי חלקן מופיעות בו רק כדי לסמן וי. בעיקר מורגש חסרונו של מר קראב, שבקושי זוכה לעשר שורות בתסריט. בהתחשב בכך שחלק מרכזי בדמות של פלנקטון בסדרה הוא היריבות שלו עם מר קראב, העובדה שאין כמעט אינטראקציה בין הדמויות בסרט של פלנקטון משונה ביותר. גם אם מר קראב לא היה חלק מרכזי יותר בעלילה, העובדה ששמענו מעט מאוד מהדיבוב האייקוני של קלנסי בראון היא אכזבה גדולה כשלעצמה.

חולשה נוספת של “פלנקטון: הסרט” היא האנימציה. ביקיני בוטום ותושביה נראים חסרי חיים ורובוטיים. גם הדמויות הראשיות, שניתן להבחין שהושקעו יותר משאבים באנימציה שלהן, זזות בצורה לא טבעית ונראות רע בהשוואה לסרטים התלת-ממדיים הקודמים – ובלי לציין את האנימציה היפה בסדרה המקורית. במהלך הסרט ישנן סצנות ניסיוניות יותר שתורמות לחוויית צפייה מעניינת– כמו סצנת חלום של פלנקטון בנוסח הגיהינום של דנטה. ישנם קטעים ניסיוניים אחרים במהלך הסרט שבהם משולבת אנימציה דו־ממדית. גם הקטעים הללו מהנים לצפייה ומעידים על קצת תשוקה מצד יוצרי הסרט.

במהלך הסרט נשמעים לא מעט שירים, והם מחזקים את הספקולציה שעלתה קודם בעקבות הסרטונים הוויראליים שבהם פלנקטון מבצע שירי פופ פופולריים. מר לורנס עצמו מבצע לא מעט שירים, שנמנים עם הקטעים היותר מהנים בסרט – גם אם חלקים נמשכים יותר זמן מהרצוי. אין תירוץ לאיכות הסרט הירודה. בעבר הלא רחוק שוחררו בנטפליקס סרטים של ערוץ ניקלודאון שהיו מוצלחים הרבה יותר, והבולט בהם הוא הסרט של “הפולש זים” מ־2019. מעבר לכך רבים מאנשי הצוות של “פלנקטון: הסרט” נמנים עם יוצרי בובספוג מתחילת הסדרה אי שם לפני 25 שנה. במהלך רוב הסרט נדמה כי יוצריו לא מנסים ליצור סרט באמת טוב. זו למעשה האכזבה הכי גדולה – הידיעה כי הוא יכול היה להיות הרבה יותר טוב.