לפני שבאפי ציידת הערפדים הפכה לכוכבת סדרת הקאלט האהובה, היא הייתה… ובכן, בסרט. כן, סרט מ־1992 עם קאסט עתיר כוכבים (לזמנו): קריסטי סוונסון בתפקיד הראשי, לוק פרי כגיבור רומנטי ודונלד סאת’רלנד כמנטור קשוח. זה היה ניסיון לקחת את ז’אנר סרטי הערפדים ולעשות אותו קליל, קומי ופחות ״החיים שלי בסכנה, למה יש פה כל כך הרבה דם?!״ התוצאה? לא בדיוק כישלון טוטאלי, אבל גם לא מגה הצלחה. בקיצור, משהו שהיה יכול להיקבר בתור אנקדוטה מוזרה משנות ה־90. אבל אז הגיע ג’וס וידון.

וידון, שכתב את התסריט המקורי של הסרט, התבאס (ובצדק) מהאופן שבו ההפקה לקחה את החזון שלו ושינתה אותו לגמרי. באפי הייתה אמורה להיות שילוב של נערה מתבגרת רגילה וגיבורת על בעידן שבו תפקידן של נשים בלונדיניות בסרטי אימה היה רק לברוח ולצרוח. אלא שבמקום סיפור שבו יש איזון בין אימה להומור, קיבלנו סרט עם ערפדים שמתנהגים כמו ניצבים באופרת סבון.

אז וידון חיכה לשעת כושר, וב־1997 קיבל הזדמנות שנייה – בטלוויזיה. הפעם הוא שלט על התסריט, על הבימוי ועל הווייב הכללי של הסדרה. וזה עבד. באפי הייתה יותר מסתם סדרת אקשן. זו הייתה סדרה שנונה, אינטליגנטית ומרגשת בכיכובה של דמות ראשית שהיא לא רק לוחמת מעולה אלא גם דמות כריזמטית שמצליחה להחזיק את כל הסיפור בצורה מרשימה וגם אנושית לחלוטין. הסדרה הציגה מצב שבו לוחמת ערפדים צריכה לאזן בין חיים בתיכון לבין אחריות להצלת העולם. היא לא הייתה מושלמת, לא תמיד הייתה הכי חזקה, ולפעמים היא פשוט רצתה ערב רגיל עם החברים שלה – כמו כל בן אדם נורמלי, רק עם יותר סכינים מעץ בתיק.

הסרט היה סוג של קומדיה קלילה, ואילו הסדרה שילבה אימה, אקשן, דרמה והומור סרקסטי מבריק. באפי בסרט הייתה גיבורה חביבה בעלת נטייה לחסל ערפדים כמו שהיא קונה בגדים במבצע. בסדרה היא נלחמת לא רק בערפדים, אלא גם בחיים עצמם, והקרבות הקשים ביותר שלה היו דווקא עם עצמה ועם הקרובים לה. הערפדים של הסרט היו מגוחכים למדי, ואילו בסדרה הם היו חלק מעולם מלא באיומים אמיתיים, בין אם מדובר בנבלים על־טבעיים כמו אנג’לוס וגלורי, או באויבים אנושיים שהיו מסוכנים לא פחות. הסרט לא נתן יותר מדי מקום לדמויות המשנה, ואילו בסדרה הן נעשו עמוד התווך של הסיפור, עם חברים כמו וילואו, זאנדר וג’יילס, שכל אחד מהם הביא רובד נוסף לסיפור.

מה שמדהים זה שבאפי לא סתם הייתה סדרה טובה – היא שינתה את חוקי המשחק. היא לקחה את ז’אנר הפנטזיה האורבנית והוכיחה שאפשר לשלב בין אלמנטים על־טבעיים למציאות יום־יומית בלי שזה ייראה מאולץ. היא הציבה דמות ראשית נשית חזקה, אבל כזו שלא הייתה מושלמת – היא טעתה, סבלה, איבדה, ולמרות כל זאת המשיכה קדימה. הסדרה גם הייתה חדשנית באופן שבו שילבה אלמנטים על־טבעיים עם מצבים יום־יומיים, ולכן אף על פי שהדמויות בה נאבקו ביצורים מהגיהינום, היא הייתה אותנטית ומחוברת למציאות.

במהלך השנים הצליחה הסדרה להישאר רלוונטית, אפילו כשהשפה הטלוויזיונית השתנתה. יש לה קהל מעריצים נאמנים, כנסים, ובקיצור – פאנדום עצום.

לפעמים כישלון הוא רק חימום להצלחה אמיתית. הסרט של באפי אולי לא השאיר חותם, אבל הוא היה הניצוץ שהוביל ליצירת סדרה ששינתה את פני הטלוויזיה. אז אם יש לכם רעיון שהתרסק בהתחלה – תזכרו את באפי. לפעמים צריך רק הזדמנות שנייה (ורשת טלוויזיה שמבינה עניין).

הסרט “באפי ציידת הערפדים” יוקרן בשיתוף פעולה של גיקלופדיה וסינמטק חולון ביום שבת, 22.3 בשעה 21:00. כרטיסים רוכשים כאן. קוד קופון להנחה: GEEKLO