לאחר הפצה שנויה במחלוקת, נראה שאמזון למדה לקח בנוגע לאופן שחרור הפרקים החדשים של “בלתי מנוצח”, סדרת גיבורי העל המצוירת, שזכתה בצדק לשבחים רבים. עם זאת, נדמה כי נעשו פשרות רבות בדרך, שפגעו בחוויית הצפייה לעומת העונה הראשונה של הסדרה. אחרי שהעונה השנייה שודרה בצורה הזויה, בפורמט של שני חלקים עם תקופת המתנה ארוכה ביניהם, צריך להודות כי צפייה שבועית בפרקים החדשים הייתה לא פחות מתענוג. העונה השלישית של ״בלתי מנוצח״ שלמה מבחינה עלילתית, עם דמויות עגולות והתקדמות מבורכת מבחינת הסיפור המקורי שהוצג בקומיקס של רוברט קירקמן.

הקונפליקט המרכזי בעונה זו הוא דיון בהשלכות המוסריות של שתי העונות הקודמות. ראשית, מארק נאלץ להתמודד עם עצמו ועם תחושת האשמה שלו, לאחר שהרג (או ליתר דיוק, המחשבה שהוא הרג) את אנגסטרום לוי – מתוך רצון להיבדל מאביו, רוצח ההמונים, ולהיות גיבור ערכי. בנוסף, אירועים מסוימים בתחילת העונה יצרו התנגשות מוסרית בין מארק לבין ססיל סטדמן, בעקבות המחירים שיש לשלם כדי להגן על כדור הארץ.

הכותבים של ״בלתי מנוצח״ ללא ספק יודעים בדיוק מה הם עושים כשמדובר בעיבוד הקומיקס לפורמט הטלוויזיוני בצורה אפקטיבית. שני הרעיונות האלו באים לידי ביטוי לכל אורך העונה, והדיון בהם לא פחות ממרתק. בעוד שרוב הפרקים עומדים בפני עצמם, עם איומים שבאים וחולפים, הסאבטקסט שוזר את הרעיונות המרכזיים של העונה באופן מופתי. דוגמה בולטת לכך מגיעה בפרק השלישי, כאשר אוליבר הורג נבלים – בניגוד מוחלט לאידיאלים של מארק. אמנם הסדרה לא דנה בכך בצורה מפורשת בהמשך העונה, אך ההשלכות ניכרות על מארק, במיוחד בפרק הסיום, שבו אפשר לראות עד כמה דמותו התפתחה.

למרות השבחים על איכות הכתיבה, “בלתי מנוצח” לא חפה מתקלות בתחומים אחרים. הבולט שבהם הוא דווקא איכות האנימציה. אם בעונה השנייה נדמה היה שהאיכות ירדה לעומת הראשונה – העונה השלישית ירודה הרבה יותר. קשה לדעת מהן הסיבות לכך – אם מדובר במחסור בתקציבים או בצוות אנימציה מצומצם – אך התוצר הסופי אינו נסלח. ההבדלים ניכרים כמעט בכל אספקט: אפקט ההצללה של הדמויות, שהיה לא רע בעונה הראשונה, נראה כעת שטוח לחלוטין. תזוזת הדמויות כבדה ולא זורמת, וזה בולט גם בסצנות הקרב וגם בסצנות רגועות יותר. הדמויות בקושי זזות, והמכות שהן חוטפות או מחטיפות נראות חסרות השפעה – למרות עוצמתן. עם זאת, נראה כי אמזון השקיעה חלק ניכר מהמשאבים בפרק הסיום של העונה, שהוא משופר בהרבה מבחינה אנימטיבית.

חיסרון נוסף בעונה הנוכחית הוא איכות הדיבוב. סטיבן יאון מספק ביצוע נהדר בתור מארק, ובמיוחד בולט כאשר הוא מדבב גרסאות נבזיות ורבות של הדמות בהמשך העונה. אך נראה שחלק ניכר מדמויות המשנה לא זוכות לאותו רגש מצד המדבבים. דמות בולטת היא איב וולקינס – גיליאן ג׳ייקובס היא שחקנית ומדבבת מצוינת, אך בעונה הזו ההגשה שלה הפכה ליבשה, למרות שאיב היא אחת הדמויות המרכזיות. חולשת דיבוב נוספת מורגשת אצל שרינקינג ריי, בדיבובה של גריפין גריי – מדובבת מוכרת ומוערכת, אך עבודתה בסדרה לא הייתה בולטת מעולם, וכשדמותה מקבלת זמן מסך רב – חוויית הצפייה נפגעת בהתאם.

למרות הטענות, התלונות והביקורת המוצדקת על קצב שידור הפרקים, כשמסתכלים על חצי הכוס המלאה, מבינים שהעונה השלישית של ״בלתי מנוצח״ הייתה טובה. החוזקות המרכזיות של הסדרה מבחינת כתיבה – שהיו נוכחות כבר מהפרק הראשון – עדיין כאן. גם אם העונות הבאות ימשיכו לסבול מאיכות אנימציה נמוכה כמו זו הנוכחית, נוכל לחיות עם זה. אבל בהחלט מותר לקוות לתוצר הרבה יותר איכותי.