היקום הקולנועי של מארוול מתרחב בסדרת ספיידרמן חדשה המתרחשת בציר זמן מקביל ומשתמשת בסגנון אנימציה תלת־ממדי הדומה ל”מה אם”. באמצעות עלילה ייחודית, “הספיידרמן הידידותי מהשכונה”‘ שעלתה לדיסני+, יוצרת עניין אצל גיבור על שזכה לייצוגים רבים בשנים האחרונות.

הדקות הראשונות של “הספיידרמן הידידותי מהשכונה” מדגימות כיצד הסדרה שונה מייצוגים קודמים של ספיידרמן. העכביש הרדיואקטיבי שנושך את פיטר פארקר מגיע מפורטל של דוקטור סטריינג’, ומהר מאוד אנחנו נחשפים לדמויות שטרם הוצגו בסדרות קודמות של ספיידרמן. הבולטת מבין כולן היא ניקו מינורו, המוכרת מסדרת הקומיקס Runaways. לאורך העונה מוצגות דמויות נוספות שמעריצי ספיידרמן (ומארוול באופן כללי) יזהו כגיבורי על ונבלים עתידיים – החל מפרל פנגן ועד אמדאוס צ’ו. זוהי בעצם אחת החוזקות העיקריות של הסדרה החדשה, שלמעשה פונה גם לקהל יעד צעיר, שככל הנראה לא צפה בסדרות האנימציה של שנות התשעים והאלפיים, וגם לקהל בוגר יותר – באמצעות העלילה שמתפתחת לכיוונים שטרם נצפו במסך הטלוויזיה.

מאפיין נוסף שבולט ממבט ראשון בסדרה הוא סגנון האנימציה. אומנם הוא מוזר לעין בחשיפה ראשונה, אך לאחר התבוננות נוספת ניתן להעריך אותו מאוד. עיצוב הדמויות שואב השראה רבה מאיורים קלאסיים של סטיב דיטקו, בין אם בשיער של נורמן אוסבורן, או בכלל בעיצוב של אוטו אוקטביוס. השילוב בין אנימציה תלת־ממדית ואיורי קומיקס קלאסיים נותן חוויה ויזואלית ששונה מסדרות כמו “מה אם” ומאפשר לסדרה ליצור סצנות קרב עם תנועות מצלמה שככל הנראה לא היו מתאפשרות בקלות באנימציה דו־ממדית. הדמויות אקספרסיביות, יש להן תנועה פלואידית וטבעית והן מצוירות יפה.

“הספיידרמן הידידותי מהשכונה” לוקחת את הרעיון של מנטור עשיר עבור פיטר, בדומה לטוני סטארק בסרט “ספיידרמן: השיבה הביתה”, כשהמנטור כאן הוא נורמן אוסבורן, לפני שהפך לגובלין הירוק. היפוך זה מציב את פיטר במצבים מורכבים יותר מבחינה אתית, כאשר הוא צריך לגבש את האידאולוגיה שלו בתור ספיידרמן וגם להיות מונחה על ידי מיליארדר מושחת. דמותו של נורמן בסדרה רחוקה להיות קלישאתית או רדודה, והדיבוב המופלא של קולמן דומינגו המדהים תורם לכך. הסדרה מציגה אותו בתור אדם שאומנם חלק ממעשיו אינם מוסריים, אולם הוא לא עושה אותם סתם כדי להיות מרושע.

מרכיב נוסף בנרטיב הוא העלילה של לוני לינקולן, שלימים נהיה הנבל טומסטון בקומיקס. בסדרה לוני הנער טרם נחשף לכימיקלים שנתנו לו כוחות על. פיטר ולוני עוברים לאורך העונה מסע התפתחות ניגודי – פיטר ממצב את עצמו בתור גיבור, ואילו לוני שוקע אל תוך עולם הפשע. הכתיבה מאזנת היטב בין שתי הדמויות ויוצרת עונה מספקת מאוד מבחינת ההתפתחות שלהן. גם מרכיב זה זוכה לניואנס בכתיבתו, והסדרה מספקת כמה רגעים שבהם הקווים המוסריים מטושטשים מבחינת התנהגותם של פיטר ולוני – שמגיעים לשיאם בסוף העונה.

העולם של “הספיידרמן הידידותי מהשכונה” מצד אחד מפותח מבחינת גיבורי על כלליים של מארוול, אך דמויות רבות מסיפורים ייעודיים של ספיידרמן נמצאות בתחילת דרכן. למשל, הסדרה תציג לנו גיבורים כמו איירון מן ודרדוויל כשזהותם כבר מגובשת, אך נבלים רבים נמצאים רק בתחילת דרכם. פרט לנורמן אוסבורן, גם נבלים קלאסיים כמו דוקטור אוקטופוס או קרלה קונורס (היפוך מגדרי של קורט קונורס, הלטאה) עדיין לא נתקלו בספיידרמן בתור נבלים מגובשים. הנבל העיקרי בעונה הוא דווקא סקורפיון, שמגשר בין העולמות של ספיידרמן ולוני בתור מנהיג של כנופיית עבריינים מתחרה לזו של לוני.

לאורך העונה ספיידרמן אינו עסוק אך ורק בלהיות גיבור על, ולפיטר פארקר יש גם חיי חברה. ניקו מינורו, שהוזכרה כאן, נהיית מהר מאוד חברה אפלטונית קרובה מאוד של פיטר, ויש לדמויות כימיה מבדרת. דמותה מתפתחת לאורך העונה כאשר היא מתיידדת עם הארי אוסבורן, על אף הסלידה שלה מאוסקורפ כתאגיד מושחת. על סמך ההתרשמות הראשונית היא נראית רדודה מבחינת התנגדותה לממסד, אך כותבי הסדרה מצליחים לנצל את זמן המסך שלה כדי לתת לה קצת עומק.

חשוב לציין שהדבר הכי חשוב בסדרת ספיידרמן חדשה תהיה דמותו של פיטר פארקר, ובמובן הזה הסדרה “הספיידרמן הידידותי מהשכונה” בכלל לא מאכזבת. אומנם האתגרים שפיטר חווה דומים לאלה שהתמודד איתם במגוון תכנים קודמים, אך הסדרה החדשה מצליחה להציג את דמותו בצורה מבדרת, וטוב שכך, אחרת היא פשוט הייתה משעממת. העלילה היצירתית שמפגישה את פיטר עם נורמן בתור מנטור מעוררת רצון להמשיך ולצפות בפרקים הבאים – ולעשות זאת מתוך הנאה. נוסף על כך, פיטר נאלץ לגבש סט מנחה של ערכים בדרכו כגיבור על. הסדרה מציבה זרקור על רגעים כאלה, כמו סצנה מכוננת שבה הוא מאפשר לגנבת זוטרה ללכת לחופשי מכיוון שלא פעלה מתוך זדון, אלא מתוך מצוקה כלכלית. בסופו של דבר, אלה בחירות מכריעות ביצירת גיבור על שכונתי שמחובר לאוכלוסייה המקומית ולקשיים שלה.

אחד הדברים האחרונים שהיו צפויים בסדרה הוא מבנה דומה לסדרת מארוול אחרת, “אגתה לכל אורך הדרך”. השוואה זו נעשית מכיוון שסיום העונה הוא למעשה הפרק התשיעי, והפרק העשירי משרת כמעין אפילוג שמשאיר קצווי חוט עלילתיים לפרקים הבאים. ידוע כי תהיה עונה שנייה לסדרה “הספיידרמן הידידותי מהשכונה”, ואלה חדשות משמחות. זוהי סדרה ראויה לדמותו של ספיידרמן, ועשויה להיות נקודת מפגש ראשוני מצוין לצופים צעירים – וגם בידור נהדר לבוגרים.