ב-1984, שנת הקולנוע המופלאה, הגיח ארנולד שוורצנגר עם המבטא המוזר והאייקוני, והגוף הבנוי, המנופח והאייקוני לא פחות, בדמות שהתאימה בול למידותיו. המחסל, או אם תרצו – הטרמינייטור, ב”שליחות קטלנית” המופתי שביים ג’יימס קמרון. בעקבות ההצלחה נולדו אחריו שישה סרטים נוספים, כשרק השני מביניהם זכור כאחד הסיקוולים הכי טובים אי פעם. אף על פי שסרטי ההמשך לא הצליחו לשחזר את ההצלחה והשאירו טעם מר ברמת ה”אסטה לה ויסטה בייבי” ולא להתראות, החליטה נטפליקס לתת צ’אנס נוסף ליקום של הסייבורגים מהעתיד, הפעם בסדרת אנימציה. הסדרה הזו כנראה, היא הדבר הנכסף שמעריצי הזיכיון חיכו לו מאז “גורל אפל” המאכזב, שהיה אף הוא בבימוי של ג’יימס קמרון.

“שליחות קטלנית: ההתחלה”, שעלתה בנטפליקס, ועליה אמונים מטסון טומלין (התסריטאי של “באטמן” משנת 2022) והבמאי מסאשי קודו, מתרחשת בטוקיו של שנת 1997, ואם לדייק – 29 באוגוסט 1997, הלא הוא יום הדין (והתאריך המדויק שבו עלתה הסדרה לאוויר) ועוקבת אחר מדען בשם מלקולם לי (אנדרה הולנד, “אור ירח”), המפתח מערכת בינה מלאכותית חדשה בשם “קוקורו” (רוזריו דוסון, “אסוקה”) כמתחרה ל”סקיינט”. מלקולם, שכל מטרתו היא למנוע את השמדתה של האנושות, מגלה כי רובוט מתנקש (טימותי אוליפנט, “דייזי ג’ונס והסיקס”) הגיע מהעתיד כדי לחסל אותו ואת משפחתו. במקביל אליו וגם מהעתיד, מגיעה איקו (סוניה מיזונו, “בית הדרקון”), מצבא המורדים, על מנת להגן על מלקולם ומשפחתו.

הסדרה היא חלק מהיקום של “שליחות קטלנית”, רק שהפעם אנחנו נחשפים לסיפור חדש ומקורי עם דמויות חדשות וקו עלילה שנע בין שנת 1997, שבה פיתח מלקולם את “קוקורו”, לשנת 2022, שממנה הגיעה איקו ובה עדיין מתנהלת מלחמה בין בני האדם לרובוטים. יחד עם העלילה החדשה, שמרחיבה עוד קצת את היקום של “שליחות קטלנית”, האנימציה המדויקת מצליחה להכניס את הצופים לסיפור. גם אלו שפחות מצליחים להתחבר לאנימה ימצאו עצמם נסחפים אל תוך העולם הזה, בעיקר אם הם גדלו על זיכיון הסרטים האהוב.

קשה להיכנס לנעליים הגדולות של הדמויות הבלתי נשכחות זה ארבעים שנה של “שליחות קטלנית”, וכנראה סדרת האנימה הזו לא באמת תצליח ליצור דמויות כאלה (ולא בטוח שהיא מנה). אבל אין ספק ש”שליחות קטלנית: ההתחלה” מצליחה לעשות את מה שהרבה פרויקטים שיצאו בשנים האחרונות לא הצליחו לעשות – לתת כבוד למקור. הסדרה מכבדת את הפרנצ’ייז ונותנת לצופים את כל מה שאהבו בשני הסרטים הראשונים. לצד זאת, היא מספקת את כל מה שצופי אנימה ומדע בדיוני אוהבים – סצנות מדממות וגרפיות, אנימציה מרשימה, מוזיקה שמתחברת לעלילה ומוסיפה לתחושות שהיא טווה, דמויות שמדובבות בהתאם (רק חבל שלפעמים הן מאבדות מהאמינות שלהן), דמות נשית קשוחה, מחסל ברוטלי ואימתני ואקשן אפל ומותח. נוסף על כך, הסדרה מותירה את הצופים עם שתי שאלות שעולות במהלך הצפייה וקשה שלא לחשוב עליהן בסיומה – למה האנושות ראויה להגנה, ומה זה אומר בכלל להיות אנושי? אומנם העתיד אינו נקבע מראש, אבל אפשר לומר שעתידה של “שליחות קטלנית: ההתחלה” אכן נקבע, כי אם היא תמשיך ככה – כנראה נזכה ליהנות מעונה נוספת.