עד לכתיבת שורות אלה, ויש מצב גדול שאפילו בזמן שהן מוקלדות, טרחנים נוספים והייטרים מצטרפים לרשימת יוצרי המימז על המראה החיצוני של בלה רמזי. למי שלא בקי בעובדות – לא הפסדתם הרבה, אבל קבלו הסבר: החל מהפרק הראשון של העונה השנייה של “האחרונים מבינינו” המעריצים (יותר נכון, אינסלים זבי חוטם וחובבי קטגוריות קשות בפורנהאב) לא הפסיקו לייצר מימז שלעגו למראה החיצוני של רמזי, ובפרט להבעות הפנים שלה. תכף נגיע גם ליכולות של רמזי כשחקנית, אבל הבדיחות על חשבון חיצוניותו של אדם ספציפי הן פשוט רוע טהור – עם או בלי קשר לאיכות הסדרה או הסרט המסוימים שבהם הם משחקים.

עכשיו, כשהפיל הלא כל כך לבן וקטן עזב את החדר – אפשר לפנות ליצירה עצמה שלשמה נכנסתם לקישור הנ”ל. למי שכבר הספיק לשכוח, הנה תזכורת קלה: בסיום העונה הקודמת ג’ואל (פדרו פסקל) הציל את אלי ברגע האחרון מניתוח שהיה יכול להציל את האנושות מהמגפה אבל היה הופך אותה לז”ל. משימת ההצלה הזו הובילה את השניים לג’קסון המרוחקת, שם הם התאחדו עם טומי (גבריאל לונה), אחיו של ג’ואל.

עלילת העונה השנייה מתרחשת כמה שנים לאחר מכן. אלי בת 19, וג’ואל נמצא כבר בעשור השישי לחייו, והיחסים בין השניים לא להיט: אלי מרגישה שג’ואל לא מספר לה את האמת לגבי מה שקרה בעבר וסוחבת איתה משקעים עמוקים במיוחד, וג’ואל – הוא רק מנסה להבין מה היא רוצה ממנו. העלילה מקבלת תפנית משמעותית כשאבי (קייטלין דייוור) נכנסת לתמונה. המניע העיקרי של אבי לפעולה הוא נקמה. במסע ההרג שלו להצלת אלי חיסל ג’ואל את אביה של אבי, ומפאת חשש גלישה לספוילרים – כדאי לעצור כאן.

בלי קשר למימז המטופשים על בלה רמזי, יש חובה מוסרית וערכית להודות באמת המרה: יש המון חוליות חלשות ב”האחרונים מבינינו”, אבל רמזי היא החוליה החלשה ביותר. מסנגריה של רמזי יגידו שיש מצב שאלה הבימוי והכתיבה, אבל קשה להתעלם מהעובדה שרמזי מתקשה מאוד לתרגם את אלי, אולי אחת הדמויות העמוקות ביותר בעולם הגיימינג, למישהי בשר ודם. משהו במשחק של רמזי פשוט מעצבן ואולי אף מטרחן: ההגשה, הגישה, המימיקות הפיזיות – משהו לא אפוי שם מבחינה מקצועית. אלי הבוגרת היא טיפוס מורכב ואימפולסיבי, ויחד עם זאת רצינית, כבדה ואמיתית. אבל אלי של רמזי היא פשוט ההפך הגמור – קולנית, פשטנית וסתמית; לחלוטין לא העיבוד שהמעריצים ראויים לקבל. בעונה כזו, שכולה מושתתת על הבחירות והמעשים של דמות אחת, יש חשיבות ליכולת של השחקנית הראשית בניהול הלחץ הזה. אבל רמזי מוכיחה בדיוק את ההפך – היא לא מתאימה לתפקיד.

אחת מנקודות החוזקה של העונה השנייה היא דווקא התסריט. אם העונה הראשונה הייתה שעמום טוטאלי ומתמשך שרק השתלטות של קודריספס על המוח הייתה מצילה את הצופה ממנה, אז השנייה טיפ טיפה יותר מעניינת. התסריט משתדל להיצמד לעלילת המשחק, וברוב הפעמים, למרות שינויים קלילים – זה עובד טוב ומחזיק עניין. כך מערכת היחסים של אלי ודינה נראית אמינה ואותנטית, כמו גם מערכת היחסים של אלי וג’ואל.

העונה השנייה של “האחרונים מבינינו” טובה רק במעט יותר מקודמתה, אבל היא ממשיכה את המסורת השלילית ומראה שוב איך לא כדאי לעבד משחק וידאו לגרסת לייב אקשן. למרות התגובות החריפות שהיא מקבלת ברשת ולא בצדק, אי אפשר שלא לתהות איפה המכניקות המוכרות של המשחק, איפה הטכניקות היפות ואיפה לעזאזל האקס פקטור של הסדרה. בפעם השנייה HBO וניל דרוקמן, יוצר המשחק ותסריטאי הסדרה, לא מצליחים להביא את היופי של המשחק המושלם הזה למסך. מנגד, יש שיפור קל בצורת ההגשה, מעט יותר אקשן ועניין, אבל גם שחקנית ראשית שלא מצליחה להוביל את הספינה הזו בבטחה בים של פטריות, אנשים רעים וקליקרים מלחיצים רצח.