משחר ההיסטוריה בני האדם היו סקרנים ואהבו לגלות תרבויות ומקומות חדשים, וכמובן את האוצרות שאפשר למצוא בהם. בהמשך נוצרו גם סיפורים על האנשים האמיצים שחירפו את נפשם במסעות מסעירים ומרגשים עד שהגיעו ליעדם ומצאו את האוצר, כי בואו נודה באמת – רובנו כנראה היו מעדיפים להישאר על הכורסה הנוחה בבית. אחת מהדמויות ההרפתקניות האהובות בעשורים האחרונים היא לארה קרופט, גיבורת סדרת המשחקים “טומב ריידר” שפרצה לחיינו ב־1996 וממשיכה לרוץ עד היום בסרטים, בקומיקס ואפילו בספרים. עכשיו לראשונה היא זוכה לסדרה מצוירת בנטפליקס, “טומב ריידר: האגדה על לארה קרופט” (Tomb Raider: The Legend of Lara Croft).

לארה קרופט היא ארכיאולוגית בריטית, בתו של הארכיאולוג ריצ’רד קרופט. לאחר מותו היא הופכת לבת חסותו של קונרד רות’, שהיה שותף וחבר טוב שלו, ויחד הם ממשיכים לחקור ולגלות פיסות היסטוריות ואוצרות אבודים במקומות מסוכנים יותר ופחות. לאחר תקרית טרגית באחת ההרפתקאות שלהם לארה נותרת עם טראומה כפולה שמכבידה עליה, אבל גם לא נותנת לה לעצור אותה. באירוע צדקה באחוזת הוריה היא נתקלת באדם חשוד בשם צ’ארלס דברו, שגונב חפץ יקר ומשמעותי ובורח. נחושה בדעתה, קרופט ממשיכה את המשימה שהתחילה עם רות’ – חיפוש אחר אבני הסכנה, מיתוס סיני עתיק שעלול להוביל לחורבן העולם. היא נעזרת בצוות הקבוע שלה, שכולל את יד ימינה ג’ונה וזיפ, האחראי לצד הטכנולוגי, ולמורת רוחה נאלצת להצטוות גם עם חברים וחברות ישנים, שעם חלקם היא חולקת כאב משותף.

בניגוד למשחקי וידאו שבהם ניתן להעביר שעות על גבי שעות בחקר הסביבה, ביצירת אינטראקציה עם דמויות, בפתרון חידות ובקרבות עם הרעים, בסדרה הזמן קצת יותר מוגבל וגם עושה בשביל הצופים את רוב הדברים שהיו צריכים לעשות אם היו בוחרים לשחק במשחק כזה. העלילה דחוסה ולא כוללת הרבה דמויות, ויש הנחה שהצופה הממוצע חסר היכרות בסיסית עם העולם והדמויות הללו. למרבה ההפתעה, זה עובד ועשוי יעיל וטוב ברובו. היחסים בין הדמויות מוצגים באופן בסיסי, אך העלילה מכסה עומק וחלק מהבעיות ביניהם. יש מצב שאפילו תתרגשו קצת בסצנות האמוציונליות יותר.

אבל אם חייבים להיות קצת מעצבנים, יש דמות אחת בקאסט החביב והצבעוני הזה שמוצגת רק בשם ובתמונה אך לא מופיעה פעם אחת, ולבסוף הופכת לטיזר לעונה השנייה שהסדרה תקבל בעתיד. מי שמכיר את המשחקים יודע במי מדובר וכנראה מה עלה בגורלה או מה עברה עם לארה, אבל הצופים שאין להם את הידע עלולים להיות קצת מתוסכלים. מה הטעם להציג דמות בעלת נוכחות עלילתית מסוימת אם לא מתכוונים לעשות איתה משהו מלבד טיזר לעונה הבאה?

לארה עצמה מהנה כגיבורה ראשית, וניתן להבין למה רבים התחברו לדמות שלה במהלך השנים והמשחקים. היא נחושה, פזיזה, אמיצה, יצירתית וחזקה, אבל יודעת להפגין רגשות ברגעי משבר, ולא הכול הולך לה חלק. היא בורחת מהבעיות שלה לאורך כל הסדרה ונאלצת להתעמת עם רגשות מורכבים ומפחידים.

הסיפור עצמו מלא בפרטים, אבל הוא לא עמוס יותר מדי ושומר על עניין באמצעות שילוב של קפיצות בין מדינות שונות ומיתולוגיות שונות, בדגש על המיתולוגיה הסינית. אם אתם חובבי היסטוריה או תרבות עולמית, הפן הזה יעניין אתכם לא פחות מהאקשן. על אף שאבני הסכנה הן מקגאפינים, הן מוצגות בצורה מהנה וטובה. הנבל דברו הוא נבל סטנדרטי של סרטי הרפתקאות שנעשו בשנות התשעים והאלפיים המוקדמות, אבל זה לא בהכרח רע, והמניע שלו מגיע למקומות לא צפויים ומיוחדים.

אמיצה ופזיזה. “לארה קרופט: האגדה על לארה קרופט”. נטפליקס, יח”צ

מבחינה טכנית, אורך הפרקים מפתיע. הם קצרים, אך כל פרק מכיל סיפור שלם שמוביל לפרק הבא. אין הכרח לצפות בסדרה ברצף, אבל אין נזק בבינג’, שאף יהיה קצת יותר קליל בהשוואה לסדרת נטפליקס ממוצעת. האנימציה מושקעת, צבעונית ומלאה בפרטים, בעיקר ברקעים. הדמויות מעוצבות בצורה מעניינת המשלבת סגנונות של דו־ממד ותלת־ממד. ייתכן שיידרש לכם זמן להתרגל לזה, אבל גם ייתכן שלא תצליחו, שכן בתנועה ובסצנות האקשן זה אפילו בולט יותר – לא צורם בעיניים, אבל חריג, לטוב ולרע. האקשן מוצלח מאוד, ולאורך כל הסדרה אפשר לראות את הבסיס שנבנה במשחקים. חדי עין וסתם גיימרים יבחינו בסיקוונסים שכאילו מבקשים מהצופה להרים את השלט וללחוץ על כפתורים בסדר מסוים כדי לסיים את הקוויק טיים איוונט (מי שיודע יודע). לפחות זה גם משהו שהסדרה עושה בשבילכם.

היילי אטוול, פגי קרטר בכבודה ובעצמה, מציגה יכולות דיבוב מרשימות עם עוצמה, חן וקסם ברגעים הנכונים, ולצידה קאסט מקצועי שעושה גם הוא עבודה נהדרת, כולל ארל ביילון בתור ג’ונה המקסים, שגם מדבב אותו במשחקים החדשים. זהו פרט טריוויה קטן, נחמד ולא מובן מאליו בתעשייה של ימינו.

גם אם אין לכם היכרות כלשהי עם המשחקים, או שאתם סתם מחפשים סדרת הרפתקאות ואקשן עשויה נהדר ולא מבלבלת בראש יותר מדי, אתם תיהנו מ”טומב ריידר” החדשה. היא מלאה בתחושת הקסם של הרפתקה וגילוי מקומות חדשים ומופלאים – אסקפיזם טהור מהסוג הטוב ביותר, ויש גם אלמנטים מפתיעים ומגניבים של פנטזיה שחובבי הז’אנר יעריכו מאוד. הסדרה עצמה עוסקת בנושאים לא פשוטים של אבל וטראומה ונוגעת בהם ברגישות ואנושיות רבה. אפשר לומר – סדרה אוצר.