בימים אלו, שבהם כל משפט בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות נפתח בצמד המילים “בימים אלו” ומסתיים ב”יחד ננצח”, ההרגשה שאנחנו חיים בלופ קלישאתי מאוס חזקה מתמיד. הצורך לאסקפיזם (כן, המילה הזו עוד רלוונטית), ולו רק כדי להסיט את המבט ממהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה שעושות הון ונהנות מ”מרתון של אסון” ומשתלטות על המסכים שלנו, הוא כל כך מתבקש. זו כבר לא בריחה מהמצב הביטחוני או מהמלחמה (כאילו כן, אבל גם לא), אלא בריחה מפני תועפות החרדה שמגישי הטלוויזיה מרעיפים עלינו חדשות לבקרים, צוהריים, ערב ולילה. ובכן, יש מוצא וקוראים לו “מתודלקים” או באנגלית Oblitirated (“מחוקים” בתרגום לעברית).

העלילה של סדרת האקשן הנטפליקסית המטופשת להפליא הזו נמשכת לילה אחד ונפרסת על פני שמונה פרקים שכל אחד מהם הוא פאק’ד אפ יותר מהשני. יחידה מובחרת המורכבת מחיילי מארינס וסוכני ביון אמריקאים מסכלת מזימה של טרוריסט רוסי לפוצץ את לאס וגאס הירושימה סטייל. כשהמשימה מסתיימת בהצלחה, הצוות המובחר חוגג בלילה פרוע של המון סקס, המון סמים והמון אלכוהול. כאשר מתברר שהפצצה שהם נטרלו היא בעצם מזויפת והפצצה האמיתית משוטטת לה בסטריפ המפורסם של עיר החטאים, חברי הצוות המחוקים, המתודלקים, השיכורים והבלתי כשירים יוצאים לנטרל אותה, ויש להם שמונה שעות בלבד לעשות זאת.

לכמה רגעים בפרק הראשון אפשר לחשוב שמדובר בעוד סדרת אקשן כל אמריקאית עם הטייפ קאסט המוכר לעייפה מסדרות אקשן סוג ב’ שראינו בעבר: ראשת הצוות הסמכותית והשמרנית שסוחבת איתה טרגדיה מהעבר שחולקת מתח מיני עם הדושבאג הבלונדיני החתיך שמתחזק בקנאות קוביות בבטן, הלוחם רחב הכתפיים שמשתמש בכוח הזרוע, הלוחמת הלסבית הקשוחה וגיקית המחשבים שסגורה בוואן מול המסכים וחולמת על סקס פרוע וחסר מעצורים עם הדושבאג המחוטב. עד כאן הכול נכון ולפי הספר. נקודת המפנה המפתיעה מתרחשת כבר בפרק הראשון ולוקחת את הסדרה למחוזות הזויים ומפוצצים בהומור בלתי מתחסד ובלתי מתנצל. כסדרת אקשן, דווקא סצנות הפיצוצים והיריות הן משניות ופחות מרתקות לעומת המצבים הקומיים הבלתי אפשריים שהתסריט הפרוע לוקח את הדמויות שלו אליהם.

כמו הצוות, כל פרק בסדרה מתודלק גם הוא באוקטן גבוה ורץ על ספידים וסמי הזיה. הסדרה עושה צחוק מהאומה האמריקאית, שמצטיירת כאן כטיפשה, זחוחה ומנותקת. הסאבטקסט של הסדרה, גם אם הוא מתבטא בסיטואציות קלילות ודפוקות, הוא נדבך שמוסיף קמצוץ של פיקנטיות לסדרה שנראית במבט ראשון שטחית ועוסקת בגוואקמולי מלא בפטריות קסם, גמל שמסניף קוקאין או גרמלין שנולד מתוך הזיה.

הרבה זמן לא ראינו סדרה שקוטלת ושוחטת כל אזכור לפרוגרסיביות ופוליטיקלי קורקט. כן, זו לא הרמה של “הבנים” למשל, אבל לא תמצאו שום דבר קורקטי בסדרה הזו. האלמנטים הפרועים שניתזים לכל עבר הם ההפך הגמור מכל מה שהורגלנו לצפות בו בשנים האחרונות – לטובה ולרעה. במילים אחרות, מדובר בסדרה משולחת רסן וחסרת מעצורים שהדבר האחרון שעניין את יוצריה הוא לספק לכם מסרים של רב תרבותיות ואהבת האחר.

“מתודלקים”, שהיא לא יותר מ-“צוות לעניין” על סמים, מצטרפת לשורה ארוכה של סדרות שהקהל הישראלי כל כך צריך עכשיו. זו לא דרמה מתחסדת, קומדיה שנונה ובטח שלא אקשן מתוחכם. אין כאן בחירות הרות גורל וכבדות משקל והיא לא מותחן שידיר שינה מעיניכם. כי בואו, מי צריך את זה עכשיו?! זוהי קומדיה על טהרת הקומדיה, אקשן על טהרת האקשן עם כל הפיצוצים והשבאנג ובקטע הכי מטומטם שניתן להעלות על הדעת. והכי חשוב – זה פאקינג כיף לא נורמלי. אז בימים אלו, כשנמאס כבר להגיד “בימים אלו”, תעשו לעצמכם טובה, צפו ב”מתודלקים” ולכו לצחוק קצת. קצת הרבה.