
יש משחקים שנושאים על הכתפיים שלהם יותר מסתם זמן איכות סביב שולחן. “סופר פארמר” הוא בדיוק משחק כזה. המשחק נולד בתקופה קשה, במלחמת העולם השנייה, כשמתמטיקאי פולני בשם קרול בורסוק איבד את עבודתו וחיפש דרך לפרנס את משפחתו. הוא יצר משחק שבו מנהלים חווה קטנה, ובעזרת אשתו, שהכינה ביד את העותקים הראשונים, הפיץ אותו בין חברים ומכרים. שנים אחר כך המשחק זכה למהדורה מחודשת, וכיום אפשר למצוא אותו כמעט בכל חנות משחקים משפחתיים. מאחורי הסיפור האנושי הזה מסתתר משחק פשוט, נגיש ונוח, כזה שמזמין אנשים לשבת יחד, לצחוק, להמר קצת על המזל ולנסות להפוך לבעלים של עדר מגוון.
תודה למשחקי ליאם על העותק של סופר פארמר.
הרעיון המרכזי די ברור: כל שחקן מתחיל עם מעט מאוד חיות, ובכל תור מגלגל שתי קוביות שעליהן מצוירות חיות שונות. אם התקבלה חיה שכבר יש לו, הוא מקבל עוד אחת כזו מהמלאי. אט־אט העדר גדל, וכשהוא גדול מספיק אפשר להתחיל להמיר חיות קטנות בחיות גדולות יותר. ארנבים יתאחדו לכבשה, כמה כבשים ייתנו חזיר, וחזירים יקדמו אותך בדרך לפרה ולבסוף גם לסוס. ברגע ששחקן מצליח להחזיק באותו הזמן ארנב, כבשה, חזיר, פרה וסוס, הוא זוכה במשחק. נשמע פשוט, אבל לכל זה מצטרף טוויסט שמכניס המון מתח: השועל והזאב, שעלולים להופיע בקוביות ולהרוס את כל מה שבניתם אם לא דאגתם להחזיק כלב שמגן עליכם בזמן.
אחד הדברים שמקפיצים את “סופר פארמר” מעל משחקי ילדים פשוטים הוא איכות ההפקה שלו. הקופסה גדולה ומושקעת, כזו שמייד נותנת תחושה שקניתם משהו רציני. הטוקנים של החיות עשויים מחומר איכותי והדפסתם ברורה ועמידה, וזוג מינאטורות הכלבים מפלסטיק נראות כאילו יצאו מהסרט “צעצוע של סיפור”. אפילו מגע הקוביות ביד נעים, ובסך הכול ניכר שהושקעה במשחק מחשבה מבחינת עמידות ורצון לייצר מוצר שנעים להחזיק ולפתוח שוב ושוב. אפרופו הקוביות עצמן, שצבען תכלת וכתום מעט צעקני, התלונה היחידה והלגיטימית עליהן היא שסימני הזאב והשועל קצת דומים מדי ועלולים ליצור בלבול, ולכן צריך דורשים תשומת לב. אבל אל תיתנו לתלונה זו להרתיע אתכם – הזאב והשועל מופיעים כל אחד בקובייה אחרת, ולכן צריך לשים לב לכך רק במשחקים הראשונים.
נחזור לרגע לקופסת המשחק עצמה. באופן מוזר הקופסה עצמה לא תורגמה לעברית, אלא נוספה לה מעין מעטפת נוספת ששומרת על קופסת המשחק המקורית, וזו החלטה מאכזבת. למרות זאת, בתוך הקופסה יש חוברת הוראות בשפות שונות, כולל עברית, וזה יתרון משמעותי למשפחות המחפשות משחק שקל להציג וללמד בלי להסתבך.

האיורים עצמם פשוטים וחמודים. לא מדובר במשהו מצועצע, אלא מראה נקי וברור שמציג כל חיה בצורה מיידית ומוכרת – וזה עובד, בייחוד עם ילדים. הכול מזוהה בקלות, גם מרחוק, והטוקנים הצבעוניים היפים לא מנסים לגנוב את הפוקוס. זוהי בחירה עיצובית שמעדיפה בהירות על פני ריגוש, אבל במשחק כזה העיצוב דווקא משתלב היטב.
החוקים ברורים להבנה, ולא דרוש זמן רב כדי להתחיל לשחק. ההוראות מתומצתות היטב, ברורות וכתובות בשפה נגישה. גם אם לא שיחקתם בעבר, אחרי תור אחד או שניים תבינו בדיוק מה אתם עושים. זהו משחק שמיועד גם לילדים, ולכן הוא בנוי כך שכל המשפחה תוכל להשתלב בלי מאמץ. רמת הקושי מכוונת למקום נוח: אומנם יש המרות שצריך לזכור ויש שיקולי סיכון, אבל הכול אינטואיטיבי מאוד. המשחקיות לא דורשת תכנון עמוק, ונדרשת התעסקות בעיקר במעקב אחרי העדר שלכם ובניסיון להימנע מאסון (שועל או זאב).
אורך המשחק די קצר. אם המזל משחק לטובת אחד השחקנים, המשחק יכול להסתיים בתוך עשר דקות, אבל אם הוא נדיב פחות, ייתכן גם שהמשחק יימשך חצי שעה. אין תחושה של גרירת רגליים, אלא יותר גלגולים שמקדמים אתכם לאט אבל בבטחה, עם הפתעות פה ושם. האינטראקציה בין השחקנים נמוכה יחסית, כי כל אחד מתעסק בעיקר בחווה שלו. מצד שני, יש אלמנט של צפייה מתוחה ומהנה בתורות של אחרים, בייחוד כשהם עומדים להיפגע מזאב או להרוויח חיות בדיוק בזמן הלא נכון עבורכם.
מספר השחקנים משפיע על האווירה. בהרכב של שני שחקנים המשחק מהיר מאוד ונדמה יותר כמו קרב מזל. בהרכב של שלושה או ארבעה שחקנים הוא נעשה מהנה יותר, כי התנודתיות גדולה ויש תחושה של תחרות פתוחה. פעמים רבות דווקא בשולחן מלא המצב נהיה מצחיק ומופרע, כי הזאב פוגע בשחקן הלא נכון בזמן הכי מצחיק, והארנבים מתרבים בלי סוף אצל מישהו אחר – שזה, אגב, תמטי מאוד.
המשחקיות החוזרת של “סופר פארמר” בינונית. מצד אחד, הוא קליל ומתאים לשליפה שוב ושוב בלי הסבר מחדש. מצד שני, אין בו עומק חדש שמתפתח מחוויות קודמות. המשחק תמיד יתנהל כמעט אותו הדבר, פשוט בגלגולים שונים. זה משחק שאפשר לשחק בו כשבא לכם משהו קל שלא דורש מחויבות מחשבתית, אבל מתאים פחות למי שמחפש משחקים שמשתנים וגדלים.
אחד החלקים החשובים במשחק הוא הדינמיקה של הכלבים והשועל והזאב. הכלב הקטן מגן על הארנבים, הכלב הגדול מגן על כל החווה, והשניים הופכים להיות חלק מהחלטה אסטרטגית קטנה – האם להשקיע בהגנה או לקוות למזל? גם ההמרות של החיות יוצרות מערכת של זרימה מתמדת, שבה צריך לחשוב אם כדאי להחזיק הרבה ארנבים כדי להתקדם או להמר ברגע הנכון ולהחליף אותם בחיה גדולה יותר. אבל חשוב לומר שהמשחק מבוסס בעיקר על מזל ועל גלגול הקוביות, ולפעמים כל העבודה שלכם יכולה להימחק בשנייה אחת. זה יכול להיות מצחיק, אבל גם מתסכל, תלוי מי יושבים ליד השולחן.
בשורה התחתונה “סופר פארמר” הוא משחק משפחתי חמוד ונגיש. ההפקה שלו איכותית וההוראות ברורות, ובאופן כללי מדובר במשחק שאומנם מיועד יותר לילדים, אבל לא מרתיע מבוגרים להצטרף ולשחק בשל איכות ההפקה הגבוהה מאוד. מצד שני, הוא לא מציע עומק או אינטראקציה משמעותית, וכן תלוי במזל ברמה שלא תתאים לחובבי טקטיקות או אסטרטגיות. בסופו של דבר, גם אחרי 80 שנה הוא עושה את מה שהוא אמור לעשות, לטוב ולרע.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:

יש משחקים שנושאים על הכתפיים שלהם יותר מסתם זמן איכות סביב שולחן. “סופר פארמר” הוא בדיוק משחק כזה. המשחק נולד בתקופה קשה, במלחמת העולם השנייה, כשמתמטיקאי פולני בשם קרול בורסוק איבד את עבודתו וחיפש דרך לפרנס את משפחתו. הוא יצר משחק שבו מנהלים חווה קטנה, ובעזרת אשתו, שהכינה ביד את העותקים הראשונים, הפיץ אותו בין חברים ומכרים. שנים אחר כך המשחק זכה למהדורה מחודשת, וכיום אפשר למצוא אותו כמעט בכל חנות משחקים משפחתיים. מאחורי הסיפור האנושי הזה מסתתר משחק פשוט, נגיש ונוח, כזה שמזמין אנשים לשבת יחד, לצחוק, להמר קצת על המזל ולנסות להפוך לבעלים של עדר מגוון.
תודה למשחקי ליאם על העותק של סופר פארמר.
הרעיון המרכזי די ברור: כל שחקן מתחיל עם מעט מאוד חיות, ובכל תור מגלגל שתי קוביות שעליהן מצוירות חיות שונות. אם התקבלה חיה שכבר יש לו, הוא מקבל עוד אחת כזו מהמלאי. אט־אט העדר גדל, וכשהוא גדול מספיק אפשר להתחיל להמיר חיות קטנות בחיות גדולות יותר. ארנבים יתאחדו לכבשה, כמה כבשים ייתנו חזיר, וחזירים יקדמו אותך בדרך לפרה ולבסוף גם לסוס. ברגע ששחקן מצליח להחזיק באותו הזמן ארנב, כבשה, חזיר, פרה וסוס, הוא זוכה במשחק. נשמע פשוט, אבל לכל זה מצטרף טוויסט שמכניס המון מתח: השועל והזאב, שעלולים להופיע בקוביות ולהרוס את כל מה שבניתם אם לא דאגתם להחזיק כלב שמגן עליכם בזמן.
אחד הדברים שמקפיצים את “סופר פארמר” מעל משחקי ילדים פשוטים הוא איכות ההפקה שלו. הקופסה גדולה ומושקעת, כזו שמייד נותנת תחושה שקניתם משהו רציני. הטוקנים של החיות עשויים מחומר איכותי והדפסתם ברורה ועמידה, וזוג מינאטורות הכלבים מפלסטיק נראות כאילו יצאו מהסרט “צעצוע של סיפור”. אפילו מגע הקוביות ביד נעים, ובסך הכול ניכר שהושקעה במשחק מחשבה מבחינת עמידות ורצון לייצר מוצר שנעים להחזיק ולפתוח שוב ושוב. אפרופו הקוביות עצמן, שצבען תכלת וכתום מעט צעקני, התלונה היחידה והלגיטימית עליהן היא שסימני הזאב והשועל קצת דומים מדי ועלולים ליצור בלבול, ולכן צריך דורשים תשומת לב. אבל אל תיתנו לתלונה זו להרתיע אתכם – הזאב והשועל מופיעים כל אחד בקובייה אחרת, ולכן צריך לשים לב לכך רק במשחקים הראשונים.
נחזור לרגע לקופסת המשחק עצמה. באופן מוזר הקופסה עצמה לא תורגמה לעברית, אלא נוספה לה מעין מעטפת נוספת ששומרת על קופסת המשחק המקורית, וזו החלטה מאכזבת. למרות זאת, בתוך הקופסה יש חוברת הוראות בשפות שונות, כולל עברית, וזה יתרון משמעותי למשפחות המחפשות משחק שקל להציג וללמד בלי להסתבך.

האיורים עצמם פשוטים וחמודים. לא מדובר במשהו מצועצע, אלא מראה נקי וברור שמציג כל חיה בצורה מיידית ומוכרת – וזה עובד, בייחוד עם ילדים. הכול מזוהה בקלות, גם מרחוק, והטוקנים הצבעוניים היפים לא מנסים לגנוב את הפוקוס. זוהי בחירה עיצובית שמעדיפה בהירות על פני ריגוש, אבל במשחק כזה העיצוב דווקא משתלב היטב.
החוקים ברורים להבנה, ולא דרוש זמן רב כדי להתחיל לשחק. ההוראות מתומצתות היטב, ברורות וכתובות בשפה נגישה. גם אם לא שיחקתם בעבר, אחרי תור אחד או שניים תבינו בדיוק מה אתם עושים. זהו משחק שמיועד גם לילדים, ולכן הוא בנוי כך שכל המשפחה תוכל להשתלב בלי מאמץ. רמת הקושי מכוונת למקום נוח: אומנם יש המרות שצריך לזכור ויש שיקולי סיכון, אבל הכול אינטואיטיבי מאוד. המשחקיות לא דורשת תכנון עמוק, ונדרשת התעסקות בעיקר במעקב אחרי העדר שלכם ובניסיון להימנע מאסון (שועל או זאב).
אורך המשחק די קצר. אם המזל משחק לטובת אחד השחקנים, המשחק יכול להסתיים בתוך עשר דקות, אבל אם הוא נדיב פחות, ייתכן גם שהמשחק יימשך חצי שעה. אין תחושה של גרירת רגליים, אלא יותר גלגולים שמקדמים אתכם לאט אבל בבטחה, עם הפתעות פה ושם. האינטראקציה בין השחקנים נמוכה יחסית, כי כל אחד מתעסק בעיקר בחווה שלו. מצד שני, יש אלמנט של צפייה מתוחה ומהנה בתורות של אחרים, בייחוד כשהם עומדים להיפגע מזאב או להרוויח חיות בדיוק בזמן הלא נכון עבורכם.
מספר השחקנים משפיע על האווירה. בהרכב של שני שחקנים המשחק מהיר מאוד ונדמה יותר כמו קרב מזל. בהרכב של שלושה או ארבעה שחקנים הוא נעשה מהנה יותר, כי התנודתיות גדולה ויש תחושה של תחרות פתוחה. פעמים רבות דווקא בשולחן מלא המצב נהיה מצחיק ומופרע, כי הזאב פוגע בשחקן הלא נכון בזמן הכי מצחיק, והארנבים מתרבים בלי סוף אצל מישהו אחר – שזה, אגב, תמטי מאוד.
המשחקיות החוזרת של “סופר פארמר” בינונית. מצד אחד, הוא קליל ומתאים לשליפה שוב ושוב בלי הסבר מחדש. מצד שני, אין בו עומק חדש שמתפתח מחוויות קודמות. המשחק תמיד יתנהל כמעט אותו הדבר, פשוט בגלגולים שונים. זה משחק שאפשר לשחק בו כשבא לכם משהו קל שלא דורש מחויבות מחשבתית, אבל מתאים פחות למי שמחפש משחקים שמשתנים וגדלים.
אחד החלקים החשובים במשחק הוא הדינמיקה של הכלבים והשועל והזאב. הכלב הקטן מגן על הארנבים, הכלב הגדול מגן על כל החווה, והשניים הופכים להיות חלק מהחלטה אסטרטגית קטנה – האם להשקיע בהגנה או לקוות למזל? גם ההמרות של החיות יוצרות מערכת של זרימה מתמדת, שבה צריך לחשוב אם כדאי להחזיק הרבה ארנבים כדי להתקדם או להמר ברגע הנכון ולהחליף אותם בחיה גדולה יותר. אבל חשוב לומר שהמשחק מבוסס בעיקר על מזל ועל גלגול הקוביות, ולפעמים כל העבודה שלכם יכולה להימחק בשנייה אחת. זה יכול להיות מצחיק, אבל גם מתסכל, תלוי מי יושבים ליד השולחן.
בשורה התחתונה “סופר פארמר” הוא משחק משפחתי חמוד ונגיש. ההפקה שלו איכותית וההוראות ברורות, ובאופן כללי מדובר במשחק שאומנם מיועד יותר לילדים, אבל לא מרתיע מבוגרים להצטרף ולשחק בשל איכות ההפקה הגבוהה מאוד. מצד שני, הוא לא מציע עומק או אינטראקציה משמעותית, וכן תלוי במזל ברמה שלא תתאים לחובבי טקטיקות או אסטרטגיות. בסופו של דבר, גם אחרי 80 שנה הוא עושה את מה שהוא אמור לעשות, לטוב ולרע.



