אתמול בערב הייתי בחלל. כריתי משאבים ממאדים ושתלתי עליו עצים, בניתי עיר נמל על הירח פובוס וריסקתי את אחיו דמוס על אדמת כוכב הלכת האדום, גררתי שביט, צפיתי באסטרואידים נופלים, הרחקתי לכת אל צדק כדי לשאוב מים מהירח אירופה והקמתי מושבה על הירח הגדול הסמוך גנימד. בקיצור, כמו שאולי כבר ניחשתם, שיחקתי Terraforming Mars. אני יכולה לנסח את זה גם אחרת. אני יכולה לספר לכם שישבתי עם אנשים נוספים מול לוח מקרטון תעשייתי עם קלפים ביד, צברתי נקודות ניצחון, התקדמתי במדדים וניסיתי לעקוף את האחרים. אבל אני אוהבת יותר את הגרסה הראשונה. בעיניי, תמה מוצלחת יכולה להיות שדרוג משמעותי לכל משחק קופסה.

קשה לחשוב על משחק קופסה מוצלח שאין לו שום תמה. יש מעטים כאלה, אבל רוב יוצרי המשחקים בוחרים לשייך את המנגנון המשחקי שהם יוצרים לעולם תוכן כלשהו: החלל הוא תמה פופולרית, וכך גם היסטוריה. משחקים מכניסים אותנו לתוך עולמות של פנטזיה, מקומות רחוקים בעולם, רכבות, אוכל, בעלי חיים, מגפות עולמיות (אבל על זה אני לא הולכת לדבר), מכתבי אהבה וסטימפאנק.

לגלות עובדות בין הטלות קובייה

לפעמים התמה של המשחק מינימלית מאוד ולא מורגשת במיוחד (כמו ענייני הריגול ב”שם קוד”) – אבל היא שם. בחלק מהמשחקים, כמו טרפורמינג מארס או Wingspan, התמה בולטת ביותר. במשחקים כאלה היא לא רק עשויה לשפר את חוויית המשחק – אלא גם ללמד אותנו משהו, וכידוע, לא פעם אנשים שאוהבים לשחק משחקי קופסה ואנשים שאוהבים ללמוד דברים חדשים הם אותם אנשים. נו, אנשי הקבוצה החברתית שמופיעה בשם האתר הזה.

רבים מהמשחקים תומכים באפשרות ללמוד משהו חדש דרכם, אם באמצעות המידע על הקלפים עצמם, שמספר לנו ב־Ark Nova מהו השם המדעי של בעל החיים הזה, איך הוא נראה ואיפה הוא חי, או באמצעות Flavors – כיתובים, בעיקר על קלפים, שמוסיפים עוד משהו ומספרים לך בווינגספאן עובדה שלא ידעת על הציפור הזו (או פשוט מוסיפים לסיפוריוּת במג’יק). זה לא רק ידע עובדתי. Lewis & Clark ממחיש לנו את תלאות המסע היבשתי הראשון לאורך צפון אמריקה, ו־Secret Hitler מראה לנו כמה קל היה למפלגה הנאצית לעלות לשלטון.

בונים עיר בתוך שעתיים

חלקכם אולי יודעים שבמשך קצת יותר משנתיים הקלטתי פודקאסט בשם “לשחק עם העובדות”, שבכל פרק שלו צללתי לתוך עולם התוכן של משחק קופסה לבחירתי. במסגרת העבודה עליו גיליתי שהתמות של משחקי הקופסה אף עשירות משחשבתי, ואפילו במשחקים שלא חשבתי שיש בהם תמה – היא קיימת, מפורטת בהוראות, בקלפים ובלוח ומחכה שנכיר אותה. ב”ספלנדור” אנחנו לא סתם קונים קלפים חזקים יותר ויותר – אנחנו מתקדמים דרך הקלפים מהמכרות שהאבנים היקרות שלנו נחצבות בהם, לאומנים המקצועיים שמלטשים אותן, לתובלת הסחורה, ולבסוף לחנויות היוקרה שאנחנו פותחים ומוכרים בהן את התוצרת שלנו. גיליתי שאפילו מהמנגנונים של משחקים שנראים דלים עד כדי חסרי תמה, כמו הכאוס שמאפיין את “פלאקס” או האסוציאציות שעולות ב”דיקסיט”, אפשר לגלות עולמות תוכן שלא הכרנו.

לתפיסתי, התמה יכולה לתרום גם לתחושת ההישגיות במשחקי קופסה. אנשים שונים אוהבים היבטים שונים במנגנונים של משחקים: יש אנשים שאוהבים לנצח ולהביס את היריבים שלהם; יש אנשים שנמשכים למשחקי קופסה בגלל ההיבט החברתי שלהם ואוהבים לשחק במשחקים שיתופיים – או דווקא במשחקים שבנויים על אינטריגות בין מי שמשחקים ומשחקות בהם; ויש אנשים, כמוני, שאוהבים להרגיש שבפרק הזמן הקצר שאנחנו משחקים בו עשינו משהו בחיים (לפחות בכאילו). לטעמי, יש משהו מספק יותר בבניית עיר, בייצור יין או בהקמת גן חיות מצליח מאשר באמירה שמה שעשיתי בשעתיים האלה היה לשבת ולצבור נקודות.

כמובן, יש גם אנשים שהתמה לא מעניינת אותם ולא תורמת למשחק מבחינתם (בהם כנראה חלק ממי שקורא את השורות הללו). יש גם אנשים שנהנים ממשחקי אמריטראש ואנשים שאוהבים לאכול חציל; אני לא שופטת. אני יכולה רק להציע למי שיש להם נטייה מסוימת לכיוון לשים קצת יותר לב לתמה במשחק הבא. אולי לחפש את האזכורים לעולם התוכן בהוראות. אולי לקרוא את הפלייבור של הקלפים, אם יש כזה, או להביט בתמונות או בציורים עליהם ועל הלוח. ייתכן שזה יהיה סתם עוד אלמנט בדרך לנקודות הבאות. וייתכן גם שזה יוסיף עוד משהו לחוויה שהיא משחקי הקופסה.

רחלי ווקס היא עיתונאית ויוצרת תוכן, יוצרת הפודקאסט “לשחק עם העובדות“ ומנהלת האתר ודף הפייסבוק “רחלי עושה דברים”.