פסטיבל אוטופיה חוזר השנה לסינמטק תל אביב במהדורה מלאה, עשירה וטעונה במיוחד, אחרי תקופה ארוכה של הפסקה, ומחזיר למסך הגדול את אחד המרחבים החשובים והמסקרנים ביותר לקולנוע ז’אנרי בישראל. במשך שבוע שלם, בין יום שני 29 בדצמבר 2025 למוצאי שבת 3 בינואר 2026, יוקדש הסינמטק לקולנוע של אימה, מדע בדיוני ופנטזיה – לא כבריחה מהמציאות, אלא כדרך להתבונן בה מחדש.

המהדורה הנוכחית מתקיימת בסימן “העתיד שהיה, העבר שיהיה”, ומבקשת לבחון כיצד קולנוע ז’אנרי מדמיין זמן, זיכרון והיסטוריה אלטרנטיבית. זהו קו תוכן שמחבר בין סרטים עכשוויים ליצירות קלאסיות, בין חזיונות דיסטופיים לתשוקות נוסטלגיות, ובין פחדים אישיים לחרדות חברתיות ופוליטיות. אוטופיה 2025 לא מציע רק “סרטי ז’אנר”, אלא שואל מה קורה כשהאימה, המדע הבדיוני והפנטזיה הופכים לכלים ביקורתיים שמנסים להבין עולם שנדמה לא פעם כבלתי נתפס.

מתוך “אלפא”. באדיבות סרטי לב

את הפסטיבל יפתח בטרום־בכורה סרטו החדש של פארק צ’אן־ווק, “אין ברירה אחרת”, סאטירה שחורה ואכזרית על עולם העבודה, תחרותיות והקצנה חברתית. פארק, אחד הקולות הבולטים והמשפיעים בקולנוע הז’אנרי העכשווי, ממשיך כאן לחבר בין אלימות, הומור וביקורת חברתית, ולסמן את הטון לפסטיבל כולו: חד, לא מתנצל, ומודע מאוד להווה שבו הוא נוצר.

לצד סרט הפתיחה יוקרנו עשרות סרטים מהארץ ומהעולם, בהם יצירות שזכו להכרה בפסטיבלים בינלאומיים לצד סרטי קאלט, הקרנות חגיגיות וגרסאות מורחבות. בין הבולטים ניתן למצוא את “הנער הקדוש”, דרמת אימה על־טבעית אפלה מפסטיבל ונציה, “יציאה 8”, מותחן יפני מינימליסטי על לולאת זמן מטרידה, ו־“הנך היקום”, סרט מדע בדיוני אוקראיני פיוטי על בדידות ותקווה בקצה היקום. לצדם יוצגו גם סרטים כמו “הבתולה מאגם המחצבה”, המשלב אימה נשית וסיפור התבגרות, ו־“דולי”, סרט אימה קיצוני ומדמם שבוחן זוגיות, משפחה ואלימות דרך הומור שחור.

אחד המוקדים המרכזיים של הפסטיבל הוא המסלול המקומי (Local Orbit), שמבקש למפות מחדש את הקולנוע הז’אנרי הישראלי – מהעבר, דרך ההווה ועד העתיד. במסגרת זו יוקרנו יצירות מפתח כמו “ימים קפואים” של דני לרנר לציון 20 שנה, “מסווג חריג” ו־“ג’רוזלם” בחגיגות עשור, לצד מקבץ רחב של סרטי ז’אנר קצרים ישראליים. זהו ניסיון מודע להראות שהקולנוע המקומי לא רק “נוגע בז’אנר”, אלא מפתח שפה עצמאית, נועזת ולעיתים חתרנית, גם בתוך מסגרות של אימה, מדע בדיוני ופנטזיה.

הבתולה מאגם המחצבה. באדיבות Filmax

הפסטיבל משלב גם מחוות לקלאסיקות וליצירות איקוניות, ובהן הקרנה חגיגית של “מלתעות” של סטיבן ספילברג, חמישים שנה לאחר יציאתו, ו־“המשרתת” של פארק צ’אן־ווק, יצירת מופת חושנית וחתרנית. לצדן יוצגו סרטים חדשים של יוצרים בולטים בז’אנר, בהם “אלפא” – סרט הנעילה של ג’וליה דוקרנו, שממשיך את עיסוקה בגוף, זהות ואימה רגשית, ו־“הצילו את הכוכב הירוק”, קלאסיקת קאלט קוריאנית שמחברת קומדיה שחורה, מדע בדיוני וסאטירה פוליטית.

מעבר להקרנות, אוטופיה 2025 מציע גם שורת מפגשים עם יוצרים, חוקרי קולנוע ואנשי טכנולוגיה, שיעסקו בקשר שבין קולנוע ז’אנרי להיסטוריה אלטרנטיבית, שיבוש זמן, חרדות עכשוויות והשימוש בז’אנר ככלי ביקורתי להבנת המציאות. זהו פסטיבל שמבקש לא רק להפחיד או להדהים, אלא גם לחשוב, לשאול שאלות ולהציע זוויות חדשות על העולם שבו אנחנו חיים.

אורי אביב, מייסד פסטיבל אוטופיה, מתייחס השנה במפורש למשמעות המושג “אוטופיה” בתקופה הנוכחית. לדבריו, דווקא היעדר הדמיון הוא זה שמכשיל אותנו, והקולנוע הז’אנרי – אימה, מדע בדיוני ופנטזיה – הוא כלי חיוני לחשיבה על עתידים אפשריים. “אימה היא מראה חברתית, ומדע בדיוני הוא לא בריחה אלא דרך להתמודד עם המציאות”, הוא אומר, ומדגיש כי זו הפעם הראשונה מאז 2018 שבה מתקיים הפסטיבל במתכונת מלאה, לא מבוזרת ולא היברידית – חגיגה קולנועית של ממש, שממשיכה גם לפעילות שנתית ולכתב עת חדש.

פסטיבל אוטופיה 2025 אינו רק חזרה לפעילות, אלא הצהרה תרבותית. הוא מציב את הקולנוע הז’אנרי בלב השיח הקולנועי והחברתי, ומזכיר שדווקא בזמנים של אי־ודאות, פחד ושבר, הדמיון הפרוע הוא לא מותרות – אלא צורך ממשי.

פסטיבל אוטופיה, סינמטק תל אביב
29.12.2025–3.1.2026
לתכנית המלאה ולכרטיסים: אתר סינמטק תל אביב