שילוב ז’אנרים זה המצאה גאונית. ספרים רבים מאותו ז׳אנר שואבים השראה מאותם מקורות ומשחקים באותם גבולות גזרה, ובקריאה של אחד מתברר מהר מאוד שזה די אותו השטאנץ. הדמויות וקווי העלילה נהיים צפויים, מה שמייצר חוויה של דז׳ה וו כשכל הספרים מתערבבים ואי אפשר להבדיל ביניהם או לזכור מה מיוחד בכל אחד מהם. זו הסיבה ששילובים בין ז׳אנרים בדרך כלל הופכים ספרים למוצלחים – הם מרחיבים את גבולות הגזרה של שני הז’אנרים, בלי לשבור את הגבולות של ציפיות הקוראים או להמציא את הגלגל מחדש.

שילובים עם ז’אנר הפנטזיה מוצלחים במיוחד, מכיוון שאפשר להשתמש בקסם וביכולות על־טבעיות כדי לקחת לקיצון תכונות ועלילות שהיו בנאליות יותר ללא האלמנטים הללו, כמו בפנטזיה רומנטית. זה ממש חמוד שבחורה שמנהלת בית קפה כושל בעיירה קטנה מתאהבת באיש עסקים מהעיר הגדולה. אבל מה אם היא מנהלת את בית הקפה כי היא בורחת מכת של קוסמים, והוא לא מגיע לעיירה במקרה, אלא כדי לחפש זן נדיר של דרקונים? אותו סיפור אהבה עם יותר עומק לדמויות ועלילה יותר מגוונת. אותו דבר שיש במאה ספרים אחרים – אבל יותר.

אז עם רומנטיקה זה כבר עובד, אבל “שישיית אטלס” מגלה משהו חדש – ז’אנר הפנטזיה משתלב נהדר גם עם מותחנים פסיכולוגיים. מותחן פסיכולוגי עלול להיות פחות מוצלח, כי בדרך כלל הפוקוס הוא על הפרעות נפש או כי אין מספיק עלילה כדי להחזיק ספר שלם. אבל תפזרו קצת קסם מעל, ופתאום זה עובד.

“שישיית אטלס” מתמקד בשש דמויות, כל אחת מהן בעלת כוחות קסם ייחודיים וחזקים במיוחד, המגויסות על ידי אטלס לאגודה סודית של אנשים בעלי כוח והשפעה שסובבת סביב הספרייה האבודה של אלכסנדריה. לאורך שנה ששת החניכים מקבלים גישה לספרייה כדי לערוך מחקר ולחזק את הקסם שלהם, ובסוף תהליך החניכה רק חמישה יורשו להצטרף לאגודה, והשישי יודח.

המתח כבר מובנה בתוך העלילה – עצם הידיעה שהחניכים צריכים לבחור את מי להדיח, בשילוב השאפתנות והמוטיבציה לא לאבד את הגישה יקרת הערך לספרייה, יוצר דינמיקה קבוצתית מרתקת בין שש הדמויות. אבל מה שמעלה את הספר לשלב הבא הוא הקסם, והוא עושה את זה בכמה דרכים. קודם כול, יש מין תחרות בין החניכים לגבי השאלה למי יש את הכוחות החזקים ביותר או הכוחות שאי אפשר לוותר עליהם בשום מחיר, שכן התועלת של יכולת קסם כלשהי משפיעה מאוד על זהות המודח. נוסף על כך, אפשר לומר שהקסם מגדיר את התפיסה העצמית של הדמויות ושהוא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלהן, ולכן משפיע מאוד על מערכות היחסים בין הדמויות ועל הדינמיקה הקבוצתית. לכוחות הקסם יש עוד השפעה ישירה – לשלושה מהחניכים יש כוחות קסם שמשפיעים על העולם הפיזי, ולשלושה מהם יש סוגים שונים של כוחות טלפתיים. העובדה הזו יוצרת מתח בין שתי הקבוצות ונותנת לבעלי הכוחות הטלפתיים יתרון מובנה שבא לידי ביטוי בידע, בכוח ובהשפעה ישירה על הדינמיקה הקבוצתית ועל הבחירה את מי להדיח.

הדגש על יחסים בין הדמויות ועל ההשפעה של הקסם הוא משמעותי כל כך, כי בספר אין הרבה אקשן, אבל הוא בכל זאת מצליח לשמור על מתח. השישה בקושי יוצאים מהמתחם של האגודה, ובתוך המתחם הם בעיקר עסוקים במחקר (עם קצת אירועים יוצאי דופן בין לבין). אבל בגדול – עיקר העלילה הם שישה זרים מרוכזים במקום אחד למשך שנה, כולם רוצים לנצח במשחק וכולם יודעים שהם צריכים להדיח אחד מהם. למרבה הפלא, זה לא מפריע במהלך הקריאה; הספר מצליח להסיט את תשומת הלב לדינמיקה בין הדמויות כך שזה לא משנה ששום דבר אחר כמעט לא קורה. הקוראים, שיודעים מעט מאוד על האגודה עצמה (ולכן הפוקוס על הדמויות גדל על חשבון העלילה), מקבלים את המידע מנקודת המבט של החניכים, שהם בעלי מידע מוגבל, וזו אחת הסיבות שאופפת את הספר אווירה של מסתורין.

חיסרון פוטנציאלי של הספר הוא ריבוי נקודות המבט. ספרים שמציגים שש נקודות מבט הם נדירים למדי (ספרים אחרים שעושים זאת מציגים את נקודות המבט האחרות רק בהמשך הסדרה, אחרי שכל הדמויות מוצגים בספרים קודמים). הספר עושה עבודה יחסית טובה במניעת בלבול בכך שהוא מזכיר באופן קבוע את השם, המוצא וכוחות הקסם של כל דמות. נוסף על כך, הספר כתוב בגוף שלישי, כך שהשם של הדמות מוזכר לעיתים קרובות בפרקים שמסופרים מנקודת המבט שלה. הספר הופך את הדמויות עצמן לעלילה – ריבוי נקודות המבט בא על חשבון אקשן (או התרחשות של אירועים חיצוניים), וזו אחת הסיבות שמדובר במותחן פסיכולוגי שמתחפש לספר פנטזיה, ולא להפך. הפנטזיה משרתת את הדינמיקה בין הדמויות והופכת אותן לגדולות יותר ממה שהן היו יכולות להיות. המסע בספר הוא פסיכולוגי – זה פחות מסע הרפתקאות קסום, ויותר ניסוי חברתי מוקצן.

לרכישת הספר באתר “עברית”