תודה ל”שחק נא” על העותק לביקורת
משחקי מסיבות של מילים נמצאים בשיא הפופולריות שלהם: “אליאס”, “במילה אחת”, “שם קוד”, “הזיקית” והרשימה עוד ארוכה. “על זה” מגיש משהו קטן אך מתוחכם בתוך הנוסחה הזו: לא עוד רק להגיד מילים במקרה, אלא להילחם עליהן. כל סיבוב הופך לקרב על טריטוריה מילולית, וזה דווקא עושה את כל ההבדל.
מהלך המשחק פשוט מאוד, וברגע שמתחילים לשחק הוא מגלה עומק שמעורר גם צחוקים וגם תחרותיות. בתחילת המשחק כל שחקן בוחר צבע של קונוסים ומקבל ערמה קבועה מהם. על השולחן נסדר תשעה כרטיסי אותיות שבוחרים באופן אקראי, בדרך כלל שלוש שורות על שלוש, והם מייצגים את “האותיות הפתוחות” לעבודה. לאחר מכן נבחר קלף נושא (למשל “תוספות לפיצה”, “חיות ים” או “מדינות באירופה”). המטרה היא להגיד מהר מילים שמתאימות לנושא וגם מתחילות באחת מאותיות השולחן. אם אחד השחקנים מצליח לעשות את זה, הוא מניח קונוס שלו על אותה אות. כאן נכנס החלק המשעשע באמת: אפילו אם אחד השחקנים כבר שם קונוס על אות מסוימת, שחקן אחר יכול לצעוק מילה מתאימה יותר ולשים את הקונוס שלו מעל הקונוס של השחקן השני. מי שמופיע בראש הערימה בסוף הסיבוב הוא זה שיקבל את הנקודות עבור אותה אות.
לא רק שדרושה השכלה מילולית טובה, אלא גם תשומת לב לרצף המשחק ותגובה מהירה. בסוף כל סיבוב מחשבים ניקוד. השיטה ברורה, אבל חכמה: כל קונוס של שחקן שנמצא בראש ערמת הקונוסים של אות מסוימת נותן לו נקודה אחת. אבל אם שחקן מצליח ליצור רצף של שלוש קונוסים משלו (במאונך, במאוזן או באלכסון), הוא מקבל בונוס משמעותי. מכיוון שנדרש חישוב סך כל הקונוסים מתחת לקונוס של כל שחקן מכל אות שבה ניצח, המשחק מצריך גם תכנון אסטרטגי וגם חשיבה מיידית על הבחירות שמקבלים השאר.
איכות ההפקה של “על זה” משקפת בדיוק מה שהוא רוצה להיות: הוא לא כולל רכיבים מסורבלים או גימיקים מנופחים, אלא כל מה שצריך כדי לשחק: 76 כרטיסי נושא דו־צדדיים, 18 כרטיסי אותיות דו־צדדיים, 60 קונוסים בשישה צבעים, שעון חול של 60 שניות, דפי ניקוד, עיפרון וחוברת הוראות מפורטת שמסבירה הכול בשלבים ברורים ונגישים.
הודות למבנה שלו, המשחק מתאים כמעט לכל תרחיש חברתי או משפחתי: הוא יכול להתחיל כפתיחת ערב, להמשיך כסיבוב ביניים בין משחקים כבדים יותר או להפוך לאובססיה של כמה סבבים רצופים בלי שנשים לב שהשעה כבר מאוחרת. משך זמן המשחק הרגיל נוטה לנוע סביב 20–30 דקות, אבל לרוב זה ממשיך ל”עוד אחד”, כי כבר נכנסתם לקצב הצעקות, הקרבות על הקונוסים והתחושה של ניצחון קטן בכל פעם שמצליחים לקחת אות. הרכב השחקנים גמיש (2–6), וזה אחד היתרונות הגדולים שלו. משחק זוגי הוא פשוט ומהיר. משחק בקבוצה גדולה הוא כמעט כמו פרק קומדיה קטן שבו כל אחד מושך מילים, צועק אותיות ומנסה לתפוס את המקום הטוב ביותר. האינטראקציה גבוהה, מכיוון שאין שחקן “מחוץ” לסיבוב – כולם משחקים במקביל ומרימים ידיים, צועקים ומנסים לנחש מילים לפני שנגמר הזמן.
המשחקיות החוזרת משובחת, מפני שיש 76 כרטיסי נושא שונים, וכל אחד מהם יכול לחבר אתכם לשילוב אחר של אותיות ולקשיים אחרים, וזה אומר שגם אם אתם כבר מכירים את החוקים, כל משחק הוא קצת שונה, בזכות אתגרים חדשים, מילים שלא חשבתם עליהן לפני כן ורגעים של “איך אף אחד לא אמר את זה קודם?!”
רמת הקושי של המשחק לא נובעת מחוקים מסובכים, אלא מהדרישה לחשיבה מהירה תחת זמן וגם מהדרישה להיות מודעים לתשובות האחרים – והיא ממש לא טריוויאלית. זה לא משחק “אמרו מילה” רגיל; עליכם לחשוב על מילים שלא רק מתחילות באות הנכונה אלא גם מתאימות לנושא, והבחירה הזו תחת לחץ הזמן מייצרת לחץ קוגניטיבי אמיתי וגם צחוקים. השילוב הזה מביא שני סוגי שחקנים לשולחן – אלה שאוהבים אתגר מנטלי מהיר ואלה שאוהבים אינטראקציה חברתית – ולכן נוצר רעיון שהוא גם מעין מבחן שליפה מילולית וגם משחק מסיבות מלא בכיף ותגובה מיידית.
החסרונות נובעים בעיקר מהרגישות לרמת הנושא והאות. לפעמים מקבלים שילוב של אות קשה ונושא לא קל, ופתאום נתקלים במילים שכמעט ולא ניתן למצוא בזמן המוגבל. זה לא הורג את המשחק, אבל עלול לגרום לכם להרגיש כאילו הגרלתם את השילוב שלא ממש עבד. מצד שני, ההתמודדות עם המצבים הכמעט בלתי אפשריים הללו היא גם חלק מהכיף – למצוא מילה אפילו כשלא הייתם בטוחים שתצליחו. ברגעים כאלה המשחק לא רק מאתגר, אלא גם נותן תחושת הישג כשמוצאים מילה שלא ציפיתם לה, ומקבל ערך משחקיות חוזרת גבוהה הרבה יותר ממספר הקלפים שנראה בתחילה.
לסיכום, “על זה” מצליח לייצר את מה שכל משחק מסיבות טוב רוצה להשיג: תחושת אקשן, לחץ של זמן, צחוקים, תגובות מפתיעות ורצון להמשיך לסיבוב נוסף. זה משחק שמחדד חשיבה מהירה, מפתח שליפה מילולית ויוצר אינטראקציה קצבית סביב השולחן – אפילו כשמדובר רק במילים ובאותיות.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: מורן אבילאה
תודה ל”שחק נא” על העותק לביקורת
משחקי מסיבות של מילים נמצאים בשיא הפופולריות שלהם: “אליאס”, “במילה אחת”, “שם קוד”, “הזיקית” והרשימה עוד ארוכה. “על זה” מגיש משהו קטן אך מתוחכם בתוך הנוסחה הזו: לא עוד רק להגיד מילים במקרה, אלא להילחם עליהן. כל סיבוב הופך לקרב על טריטוריה מילולית, וזה דווקא עושה את כל ההבדל.
מהלך המשחק פשוט מאוד, וברגע שמתחילים לשחק הוא מגלה עומק שמעורר גם צחוקים וגם תחרותיות. בתחילת המשחק כל שחקן בוחר צבע של קונוסים ומקבל ערמה קבועה מהם. על השולחן נסדר תשעה כרטיסי אותיות שבוחרים באופן אקראי, בדרך כלל שלוש שורות על שלוש, והם מייצגים את “האותיות הפתוחות” לעבודה. לאחר מכן נבחר קלף נושא (למשל “תוספות לפיצה”, “חיות ים” או “מדינות באירופה”). המטרה היא להגיד מהר מילים שמתאימות לנושא וגם מתחילות באחת מאותיות השולחן. אם אחד השחקנים מצליח לעשות את זה, הוא מניח קונוס שלו על אותה אות. כאן נכנס החלק המשעשע באמת: אפילו אם אחד השחקנים כבר שם קונוס על אות מסוימת, שחקן אחר יכול לצעוק מילה מתאימה יותר ולשים את הקונוס שלו מעל הקונוס של השחקן השני. מי שמופיע בראש הערימה בסוף הסיבוב הוא זה שיקבל את הנקודות עבור אותה אות.
לא רק שדרושה השכלה מילולית טובה, אלא גם תשומת לב לרצף המשחק ותגובה מהירה. בסוף כל סיבוב מחשבים ניקוד. השיטה ברורה, אבל חכמה: כל קונוס של שחקן שנמצא בראש ערמת הקונוסים של אות מסוימת נותן לו נקודה אחת. אבל אם שחקן מצליח ליצור רצף של שלוש קונוסים משלו (במאונך, במאוזן או באלכסון), הוא מקבל בונוס משמעותי. מכיוון שנדרש חישוב סך כל הקונוסים מתחת לקונוס של כל שחקן מכל אות שבה ניצח, המשחק מצריך גם תכנון אסטרטגי וגם חשיבה מיידית על הבחירות שמקבלים השאר.
איכות ההפקה של “על זה” משקפת בדיוק מה שהוא רוצה להיות: הוא לא כולל רכיבים מסורבלים או גימיקים מנופחים, אלא כל מה שצריך כדי לשחק: 76 כרטיסי נושא דו־צדדיים, 18 כרטיסי אותיות דו־צדדיים, 60 קונוסים בשישה צבעים, שעון חול של 60 שניות, דפי ניקוד, עיפרון וחוברת הוראות מפורטת שמסבירה הכול בשלבים ברורים ונגישים.
הודות למבנה שלו, המשחק מתאים כמעט לכל תרחיש חברתי או משפחתי: הוא יכול להתחיל כפתיחת ערב, להמשיך כסיבוב ביניים בין משחקים כבדים יותר או להפוך לאובססיה של כמה סבבים רצופים בלי שנשים לב שהשעה כבר מאוחרת. משך זמן המשחק הרגיל נוטה לנוע סביב 20–30 דקות, אבל לרוב זה ממשיך ל”עוד אחד”, כי כבר נכנסתם לקצב הצעקות, הקרבות על הקונוסים והתחושה של ניצחון קטן בכל פעם שמצליחים לקחת אות. הרכב השחקנים גמיש (2–6), וזה אחד היתרונות הגדולים שלו. משחק זוגי הוא פשוט ומהיר. משחק בקבוצה גדולה הוא כמעט כמו פרק קומדיה קטן שבו כל אחד מושך מילים, צועק אותיות ומנסה לתפוס את המקום הטוב ביותר. האינטראקציה גבוהה, מכיוון שאין שחקן “מחוץ” לסיבוב – כולם משחקים במקביל ומרימים ידיים, צועקים ומנסים לנחש מילים לפני שנגמר הזמן.
המשחקיות החוזרת משובחת, מפני שיש 76 כרטיסי נושא שונים, וכל אחד מהם יכול לחבר אתכם לשילוב אחר של אותיות ולקשיים אחרים, וזה אומר שגם אם אתם כבר מכירים את החוקים, כל משחק הוא קצת שונה, בזכות אתגרים חדשים, מילים שלא חשבתם עליהן לפני כן ורגעים של “איך אף אחד לא אמר את זה קודם?!”
רמת הקושי של המשחק לא נובעת מחוקים מסובכים, אלא מהדרישה לחשיבה מהירה תחת זמן וגם מהדרישה להיות מודעים לתשובות האחרים – והיא ממש לא טריוויאלית. זה לא משחק “אמרו מילה” רגיל; עליכם לחשוב על מילים שלא רק מתחילות באות הנכונה אלא גם מתאימות לנושא, והבחירה הזו תחת לחץ הזמן מייצרת לחץ קוגניטיבי אמיתי וגם צחוקים. השילוב הזה מביא שני סוגי שחקנים לשולחן – אלה שאוהבים אתגר מנטלי מהיר ואלה שאוהבים אינטראקציה חברתית – ולכן נוצר רעיון שהוא גם מעין מבחן שליפה מילולית וגם משחק מסיבות מלא בכיף ותגובה מיידית.
החסרונות נובעים בעיקר מהרגישות לרמת הנושא והאות. לפעמים מקבלים שילוב של אות קשה ונושא לא קל, ופתאום נתקלים במילים שכמעט ולא ניתן למצוא בזמן המוגבל. זה לא הורג את המשחק, אבל עלול לגרום לכם להרגיש כאילו הגרלתם את השילוב שלא ממש עבד. מצד שני, ההתמודדות עם המצבים הכמעט בלתי אפשריים הללו היא גם חלק מהכיף – למצוא מילה אפילו כשלא הייתם בטוחים שתצליחו. ברגעים כאלה המשחק לא רק מאתגר, אלא גם נותן תחושת הישג כשמוצאים מילה שלא ציפיתם לה, ומקבל ערך משחקיות חוזרת גבוהה הרבה יותר ממספר הקלפים שנראה בתחילה.
לסיכום, “על זה” מצליח לייצר את מה שכל משחק מסיבות טוב רוצה להשיג: תחושת אקשן, לחץ של זמן, צחוקים, תגובות מפתיעות ורצון להמשיך לסיבוב נוסף. זה משחק שמחדד חשיבה מהירה, מפתח שליפה מילולית ויוצר אינטראקציה קצבית סביב השולחן – אפילו כשמדובר רק במילים ובאותיות.
ידיכם צריכות להיות "על זה"
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: מורן אבילאה
