קשה להאמין שעבר עשור שלם מאז 2016. לעומת התקופה הנוכחית היא נחשבת כיום קלילה לשנה קלילה יחסית, אף על פי שאז אנשים הכתירו אותה כאחת השנים הנוראות ביותר שחוו. זו גם השנה שבה התחיל הפיצול הפוליטי העולמי כפי שאנחנו מכירים אותו כיום: אף אחד לא מסכים על שום דבר, אפילו לא על אם כדור הארץ עגול או שטוח. “זוטרופוליס”, שיצא באותה שנה, הוא דוגמה לאותו פילוג במידה מסוימת. נכון שמדובר בסרט אנימציה על ארנבת שחוקרת תעלומה בעיר של חיות, אבל מתחת למעטפת החמודה והקלילה אפשר למצוא חיבור מובהק למתח הגזעי בארה”ב.

במרכז הסרט ניצבת הארנבת ג’ודי הופס, שרצתה להיות שוטרת מאז שהייתה ילדה קטנה, אבל גודלה הצנוע בעולם שכולל חיות גדולות וחזקות יותר היה עבורה מכשול נפשי ופיזי. למרות הכול כבר בתחילת הסרט היא מצליחה להתגבר על הקשיים ולהתקבל למשטרת זוטרופוליס. היא נתקלת בתעלומה של לוטרה שנעלם, ויחד עם השועל ניק ויילד היא מנסה לפצח אותה. אם התקציר נשמע מאוד “דיסני”, בייחוד על סמך הרעיון “אם תנסה מספיק, תוכל להגשים הכול”, הרי שמדובר בסרט שמודע לנסיבות שתחתן הוא נוצר. למרות זאת, אולי הוא לא מודע אליהן מספיק. יש בסרט לא מעט בדיחות על סרטי דיסני והקלישאות שלהם. למשל, בסצנה אחת דמות מוכרת סרטי די־וי־די מזויפים, שמתפקדים כפרודיות לכותרות, ופוסטרים של סרטים אחרים של הסטודיו (Pig Hero 6, לדוגמה). ההומור מלא בקישורים לפיסות מדיה מוכרות ולסוגיות עכשוויות (כלומר, עכשוויות ל־2016), אבל הוא מעודן ולא מאולץ מדי או בולט מדי באופן שלילי.

הסרט בבירור מנסה להבדיל את עצמו מסרטי דיסני אחרים, לפחות לכאורה. הדמות של מפקד המשטרה, שור גדול ושמו בוגו, אומר לג’ודי כי “לא מדובר באגדה שבה שרים שיר יפה וכל הבעיות בעולם נעלמות”. למרות זאת, העלילה מסתיימת בסוף שמח מאוד שממשיך את המסורת של סרטי אנימציה בנוסח דיסני, ומאשש את הרעיון שלפיו אם תתמיד מספיק לא רק תצליח – העולם גם יהפוך למקום טוב יותר. זה אומר שהסרט לא מזדהה עם האמירה של בוגו, אלא קיים כדי לנפץ אותה. “זוטרופוליס” אולי לא כולל נאמברים מוזיקליים, אבל הוא מפיץ את המסר שבעיות מורכבות יכולות להיפתר בקלות.

האופן שבו מועבר המסר, זה שלפיו אפשר להגשים הכול למרות הכול, מתעלם כמעט לגמרי מבעיות מבניות של החברה האמריקאית. למשל, השוטרים בארה”ב ידועים כגזענים באופן קיצוני, משהו ש”זוטרופוליס” לא משקף בכלל, ואף הופך אותם לגיבורים הבלתי מעורערים. אין גזענות מובנית בחברה של זוטרופוליס, וכל דמות בעלת דעה קדומה לומדת להשתפר או מוצגת כמרושעת ונעצרת ע”י המשטרה. הדיון בגזענות בסרט הוא מסורבל, בלשון המעטה. כאשר הופכים גזעים שונים של בני אדם לזנים שונים של חיות למטרת מטפורה, לא משנה איך כותבים את התסריט, היא לא תהיה מדויקת, מפני שבין גזעים שונים של בני אדם אין הבדלים ביולוגיים או קוגניטיביים כמו בין בעלי חיים. התסריט אפילו צוחק על תכונות של בעלי חיים, כמו גודלן של חולדות או איטיות של עצלנים. אם היו משתמשים באותו עיקרון להומור על גזעים של בני אדם, הוא היה נחשב גזעני, ובצדק.

“זוטרופוליס” עובד הכי טוב דווקא אם מתעלמים לגמרי מהמטפורות שלו. עדיף לצפות בו כקומדיית שוטרים עם בעלי חיים במקום אנשים, ולא מעבר לזה. אם עושים את זה, החוויה דווקא לא רעה בכלל. האנימציה, האקשן וההומור יוצאים מן הכלל – רק חבל שצריך לנתק אותם מההקשר המתבקש שלהם.